בש"פ 7455/08 יוסף אלפקיר נ. מדינת ישראל

1.

לפנינו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופט ע' מודריק) מיום 6.8.08 בה נקבע כי העורר יוחזק במעצר עד לתום ההליכים נגדו. העורר משיג על החלטת בית המשפט שלא להחיל חלופת מעצר בעניינו, ומבקש כי בית המשפט יבחן חלופת מעצר באמצעות תסקיר מעצר.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, ונהיגה בזמן פסילה. על פי כתב האישום, ביום 22.7.08 גנב אבנר יפרח, שותפו של העורר לדבר העבירה, רכב שחנה בתחנה המרכזית בתל-אביב. הרכב הוסע על ידי יפרח למקום מפגש, ושם הצטרפו אליו העורר ואדם שלישי, אבו-זיאד. השלושה החלו בנסיעה לכיוון ירושלים, כאשר הנוהג ברכב היה העורר עצמו, למרות שרשיון הנהיגה שבידו נפסל. כאשר הגיע הרכב למחסום משטרתי, ניגש אחד השוטרים לרכב, וביקש מהעורר לפתוח את החלון. העורר התעלם מדרישה זו, ופתח בנהיגה פרועה כדי להימלט מהשוטרים, תוך שהוא עובר בין יתר כלי הרכב שהיו במקום, ופוגע בהם, ואגב סיכון חייהם של נהגים ושוטרים שהיו באזור. במנוסתו, ניסה העורר אף לפגוע בשוטר שעמד בשולי הכביש, וסימן לעורר לעצור. השוטר הצליח להיחלץ מן הפגיעה, ורכב העורר נמלט מהמקום. בנסיונם לעצור את העורר, ירו השוטרים מספר יריות באוויר, אך משהוא המשיך בנהיגתו הפרועה, הם ירו גם אל עבר גלגלי הרכב. הדבר הביא לעצירתו של הרכב, ואז נתאפשר מעצרם של העורר ושותפיו.

כתב האישום הוגש כנגד העורר וכנגד יפרח. השותף השלישי, אבו זיאד, לא הועמד לדין לאור קיום ראיות שהוא ניסה להשפיע על העורר שיפסיק את נהיגתו הפרועה ואת מנוסתו מהשוטרים.

3.

בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום, בנסיבות הענין, לשחרורו של העורר מן המעצר. הוא ציין, כי אמנם העדר מעורבותו של העורר בגניבת הרכב מקטין מחומרת מעשיו, אך עילת המעצר

בעניינו קמה מכח הסיכון לחיי אדם בנתיב תחבורה שהוא יצר בהתנהגותו העבריינית, המשקפת חומרה רבה. לאור זאת, קבע בית המשפט כי חלופת מעצר אינה יכולה להסיר את החשש הטבוע בעורר, כפי שנלמד מהתנהגותו, מה גם שלחובתו עבר פלילי ממשי.

4.

בערר, טוען העורר כי אין לייחס לו מסוכנות במידה גבוהה. עובדות כתב האישום מצביעות על כך שאיש לא נפגע בפועל ממעשיו, לא הוכח כי הוא ידע שהוא נוהג ברכב גנוב; כי חלקו בפרשה זניח ביחס לאחרים שכן הוא לא גנב את הרכב, ויש להקל עמו, מה גם שביחס למעורב השלישי, זיאד, כלל לא הוגש כתב אישום. לדבריו, ראוי לבחון אפשרות שחרורו בחלופת מעצר במסגרת תסקיר מעצר, ובמידת הצורך ניתן להוסיף לחלופה תנאי של איזוק אלקטרוני.

5.

המדינה מתנגדת לשחרור העורר מן המעצר. היא טוענת, כי המעשים המיוחסים לו מצביעים על מסוכנות גבוהה ביותר שאינה מאפשרת שחרור בחלופת מעצר. לנהיגתו המסוכנת והפרועה של העורר, שנעשתה בעת היותו פסול לנהיגה, מצטרף עבר פלילי מכביד ביותר, וכן עונש מאסר על תנאי בר הפעלה של 30 החודשים. בנסיבות הענין, אין מקום גם לתסקיר מעצר.

6.

דין הערר להידחות.

המסוכנות העולה מהמעשים המיוחסים לעורר עומדת ברף גבוה ביותר. הוא נהג ברכב גנוב בעת שהיה פסול לנהיגה, תוך יצירת סיכון חמור לחיי אדם ולשלמות רכוש. הוא סיכן בנהיגתו עוברים ושבים, נהגים ברכב, ושוטרים שפעלו לעצור את רכבו. הוא סיכן בנהיגתו, ובאופן מכוון על פי המיוחס לו, שוטר שעמד מחוץ לניידת והורה לו לעצור, והימלטותו מידי המשטרה נבלמה רק כאשר ירו השוטרים יריות באויר, ולאחר מכן ירו לכיוון גלגלי המכונית. אדם הפועל כך מסכן את שלום הציבור בצורה ברורה וחמורה. יתר על כן, התנהגותו מצביעה על סיכון להימלטותו מן הדין, ולנכונותו בעיתות לחץ להתעלם מהוראות גורמי אכיפת החוק, לחמוק מהם, ואף לפגוע בהם.

7.

נסיבות אלה אינן מאפשרות שחרור בחלופת מעצר, המחייבת, כתנאי מוקדם להפעלתה, קיומו של אמון מינימלי בהכרת הנאשם בחובתו לקיים את החוק; תנאי זה אינו מתקיים בעורר, והדבר מקבל חיזוק ניכר מעברו הפלילי והתעבורתי הכבד, ומהעובדה כי אך בפברואר 2007 הורשע בעבירות דומות, ונדון למאסר בפועל של 8 חודשים ומאסר על תנאי לתקופה של 30 חודשים (פל 148/06 (בית משפט לתעבורה בחיפה).

יש לציין, כי בהחלטה בבש"פ 7142/08 נדחה ערר של שותפו של העורר, הוא יפרח, וגם הוא נעצר עד תום ההליכים נגדו.

8.

לאור האמור, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים.

הערר נדחה.