בש"פ 7467/06 מדינת ישראל נ. אשר אזערי

השופטת ד. ברלינר :

1.לבית המשפט המחוזי בנצרת, הוגש כתב אישום נגד אשר אזערי, רז (להלן: המשיב ) ונגד אורי ממן (להלן: ממן ), המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: החוק ), יצור נשק - עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק, החזקת נשק ללא היתר - עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק ונשיאה והובלת נשק שלא כדין - עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק.

2.על-פי הנטען: עובר ליום 28.11.05 המשיב וממן קשרו קשר להכין מטעני חבלה. ממן הכין את רכיבי מטען החבלה במפעל טמבור בו הוא עובד, והם הוחבאו סמוך למקום דירת אימו של המשיב ובקיר ביתה. מטעני חבלה אלו נתפסו ופוצצו בצורה מבוקרת על-ידי המשטרה. כמו כן נמצאה בקרבת מקום תיבת פלסטיק המכילה אבקת שריפה במשקל 1,580 גרם.

3.תצפית שמוקמה מול בית אימו של המשיב, הבחינה במשיב כשהוא עטוי בכפפות גומי ומחזיק דבר מה, יוצא מהבניין לכיוון הרכב, ביחד עם ממן. השנים הכניסו את החפץ למכוניתו של ממן ונפרדו. זמן קצר לאחר מכן נעצרו. במכונית נמצאו צינורות, אשר לפי המבקשת, הוכשרו לשמש כמטעני חבלה מאולתרים. מאוחר יותר נמצאו שאר המרכיבים. המשיב וממן הכחישו כל קשר וטענו גם כי לא נפגשו באותו לילה, אם כי הגרסאות שנתנו ביחס לכך – סתרו זו את זו.

4.בית משפט קמא, סיכם את משקלן של הראיות הנסיבתיות וקבע כי המכלול המצטבר שלהן יוצר תשתית ראיות מספקת לכאורה. קביעה זו עמדה מאוחר יותר במבחן של מספר החלטות נוספות שניתנו בפרשה זו, ובהן החלטות של בית המשפט העליון. בהחלטתה מיום 23/2/06 קבעה השופטת א' חיות כי "לאחר שבחנתי את חומר הראיות אני סבורה כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית מספקת של ראיות לכאורה". כיון שכך, סוגיית התשתית הראייתית שוב אינה עומדת על הפרק.

עדיין, בטיעונו בפניי העלה עו"ד לידאווי השגות באשר לתשתית ובמיוחד באשר לכירסום שחל בה לאחר שמיעת עדותם של חלק מהעדים. נושא זה איננו אמור להיבחן במסגרת בקשה על-פי סעיף 62. אם סבור הסנגור כי חל אכן כירסום של ממש בחומר הראיות, הדרך הנכונה היא להגיש בקשה לעיון חוזר אשר במסגרתה תיבחן סוגיה זו. לצורך הדיון הנוכחי, הנחת היסוד היתה ועודנה כי התשתית הראייתית קיימת.

5.אין ולא היה ספק גם באשר לקיומה של עילת מעצר. גם נושא זה נבחן בהחלטות הקודמות שניתנו בפרשה זו. המסוכנות עולה מהעבירות שמדובר בהן. המסוכנות עולה אף מעברו הקודם של המשיב. מדובר במי שביצע את העבירות המיוחסות לו כאשר היה אסיר משוחרר בעיצומם של הליכי שיקום. בהחלטות הקודמות כבר נקבע שבמצב זה לא נדרשת אפילו בדיקה של חלופת המעצר שהוצעה על-ידי שירות המבחן. גם הטענה שהועלתה בחצי פה, בטיעוניו של הסנגור, קרי: הפלייתו של המשיב לעומת שותפו לעבירה – ממן, אשר שוחרר לחלופת מעצר, כבר נידונה ונבחנה וראה לענין זה: החלטתה של השופטת ארבל מיום 1/5/06 (בש"פ 2895/06).

6.לפיכך, הסוגיה היחידה שבפניי הינה התמשכות ההליכים ובנושא זה יש אכן בפיו של המשיב, טיעון של ממש. מסתבר כי עד היום, התקיים בתיק זה הליך גישור אשר לא צלח, ולאחר מכן קויימו למעשה שתי ישיבות שבהן נשמעו ראיות. בית משפט קמא (בית המשפט המחוזי בנצרת, כבוד השופט ח'טיב) קבע סדרת ישיבות נוספת בחודש ספטמבר שנה זו . מבין הישיבות שנקבעו נותרה בעינה רק ישיבה אחת שאמורה להתקיים מחר – 27/6/09. שאר הישיבות בוטלו, חלקן בשל נסיבות מצערות הקשורות בסנגור. בית משפט קמא הודיע כי לא יוכל לקבוע ישיבות נוספות לפני חודשים ינואר-פברואר 2007 בשל העומס ומגבלות יומנו. יש צדק בטענתו של הסנגור כי ההארכה הנוספת המתבקשת כרגע, לא תספיק לסיום ההליכים בשל התאריכים הרחוקים שנקבעו. אומר יותר מכך, התמונה שמצטיירת, לפיה בקשת הארכת המעצר הנוכחית, מהווה רק גשר לתקופה הבאה שמן הסתם תתבקש (שהרי במהלך 90 הימים הקרובים, אמורה להתקיים רק ישיבה אחת) – היא תמונת מצב קשה ומטרידה.

7.עדיין, נראה לי כי אין מנוס מהארכת המעצר בתיק זה. מדובר בעבירות קשות במיוחד שרמת המסוכנות בהן איננה טעונה הבהרה. פוטנציאל הנזק הטמון בחומרי נפץ הוא כלפי כולי-עלמא. למסוכנות הנלמדת מן העבירות שמדובר בהן, מצטרפת גם העובדה שהמשיב ביצע את העבירות הנוכחיות בעיצומו של תהליך שיקום. הצטרפותם של שני הרכיבים זה לזה, קרי: המסוכנות העולה מן העבירה והמסוכנות האישית, מצביעה על כך שזהו מקרה מובהק שבו יש להעדיף את ביטחון הציבור על פני הפגיעה בחירותו של המשיב. במילים אחרות, יש לסיים את הדיון בעוד המשיב במעצר. המאמץ בתיק זה צריך להתמקד בניסיון לקדם את שמיעת התיק ככל האפשר. מפי הצדדים שמעתי כי במהלך הדיון כבוד השופט ח'טיב הודיע שאם יתפנו תאריכים ביומנו, הם יוקדשו לשמיעת תיק זה. מן הראוי שבית המשפט לא רק ימתין לתאריכים שיתפנו, אלא במידת האפשר יזום מהלך של מציאת תאריכים נוספים בתוך תקופת ההארכה.

אשר על כן, אני נענית לבקשה ומאריכה את המעצר בתשעים ימים נוספים שתחילתם ב-27/9/06 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 1171/05, הכל לפי המוקדם.