פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
748/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העוררת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
פלוני
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת
מיום 25.1.11 ב-מ"ת 38968-09-10 שניתנה על ידי כבוד השופט ב' ארבל
תאריך הישיבה:
כ"ב בשבט התשע"א
(27.1.11)
בשם העוררת:
עו"ד מרב עמר-כהן
בשם המשיב:
עו"ד לאה צמל
החלטה
לפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (מ"ת 38968-09-10, כבוד השופט ב' ארבל ) מיום 25.1.2011, בה הוחלט על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.
כנגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום המייחס לו עבירה של מגע עם סוכן חוץ (מספר רב של מקרים). כתב האישום מגולל קשר ארוך שנים בין המשיב לבין גורם בממשל הסורי, אותו הכיר במהלך שהותם המשותפת בכלא במדינת ישראל. על פי הנטען המשיב פעל בהתאם להנחיותיו של הסוכן והעביר כספים לבני משפחה של אסירים מרמת הגולן. עוד נטען כי הסוכן הזר הציע למשיב לחטוף חייל ישראלי, אולם המשיב דחה הצעה זו. בנוסף נטען כי המשיב קיבל לידיו קפסולה שהועברה מאותו סוכן ובה הוסלק מכתב.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בתחילה נעצר המשיב עד תום ההליכים בהסכמתו, תוך שהוא שומר לעצמו את זכותו לטיעון במסגרת בקשה לעיון חוזר. בהמשך הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר, וביום 27.12.2010 החליט בית המשפט המחוזי כי במקרה דנן קיימת תשתית ראייתית לכאורית, כפי שנדרש בשלב של מעצר תום ההליכים. כמו כן נקבע כי מתקיימת עילת מעצר במקרה דנן. על אף זאת ביקש בית המשפט המחוזי לבחון חלופת מעצר קונקרטית באמצעות תסקיר מטעם שירות המבחן.
שירות המבחן בחן חלופת מעצר בבית של חברי משפחה, בכפר ריינה בפיקוח של בני משפחת טאטור. בתסקיר צוין כי המפקחים המוצעים מבינים את משמעות תפקידם ואת גודל האחריות, ושירות המבחן התרשם שהם מהווים בעבור המשיב דמויות משמעותיות, אשר הוא רוחש להם כבוד. בהתאם לכך שירות המבחן העריך כי הסיכוי בהישנות מעשים דומים, אם ישוחרר לחלופה המוצעת הינו נמוך. על כן הומלץ של שחרורו לחלופת מעצר בכפר ריינה בתנאים של איזוק אלקטרוני. כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את המלצת שירות המבחן, וזאת לאחר שהמפקחים המוצעים נחקרו בבית המשפט, ונקבע שהם מבינים היטב את תפקידם והם נחושים בדעתם למלא אותו כראוי. אשר על כן, הוחלט לשחרר את המשיב לחלופה המוצעת, כאשר הוא נתון בפיקוח תמידי, עם איזוק אלקטרוני. בנוסף, נאסר עליו ליצור כל קשר מחוץ לבית בו הוא ישהה, מלבד אימו ועורכת דינו, והוטל עליו להפקיד עירבון בסך 10,000 ש"ח, לחתום על התחייבות עצמית בסך 100,000 ש"ח, וכן נקבע כי כל אחד מהמפקחים יחתום על התחייבות עצמית בסך 50,000 ש"ח.
מכאן הערר שבפניי.
העוררת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו והתעלם מעברו הפלילי המכביד ביותר של המשיב, אשר הורשע בעבר בסדרה של עבירות כנגד ביטחון המדינה ונדון ל-8 שנות מאסר. לטענתה נראה כי המשיב לא הפנים את הלקח וכאשר הוא מצויד באידיאולוגיה מושרשת הוא ממשיך לבצע מעשים כנגד ביטחון מדינת ישראל. עוד היא מציינת כי המשיב סיים לרצות את מאסרו בשנת 1998, והנה לא חולפות שנתיים והוא מחדש את הקשר עם איש ממשל בסוריה, כנטען בכתב האישום. לשיטתה, התנהלות זו מלמדת על מסוכנותו הרבה ועל כך שלא ניתן לאיינה בחלופה המוצעת. יתרה מכך, לטענתה שירות המבחן לא הביא בכלל חשבון את עברו הפלילי המכביד של המשיב ולכן לא ניתן לקבל את המלצותיו הבלתי מבוססות. עוד היא מוסיפה וטוענת כי מדובר בקשר ארוך טווח המושתת על אידיאולוגיה, שהתבצע באמצעות מדיה אלקטרונית. על כן קשה לאיין מסוכנות מסוג זה באמצעות חלופת מעצר, ויש להשאירו מאחורי סורג ובריח.
באת כוח המשיב סומכת את ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי, וטוענת כי אין מקום להתערב בהחלטתו. לטענתה חלופת המעצר המוצעת ראויה, ובהתחשב בנסיבות המקרה יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנטענת על ידי העוררת.
לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב, ולא מצאתי מקום להתערב בה.
אודה כי התלבטתי האם לא ראוי במקרה דנן להותיר את המשיב מאחורי סורג ובריח למשך ניהול ההליכים המשפטים כנגדו, וזאת בשים לב לעבירות המיוחסות לו, עברו הפלילי המכביד והלכותיו של בית משפט זה, או שמא בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, דין הוא שזכותו של המשיב לחירות תכריע את הכף ויש לשחררו לחלופת מעצר, שכן חשוב לזכור כי סעיף 21 (ב)(1) ל חוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו- 1996, מורה לבית המשפט לבחון, האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם תהא פחותה, וזאת גם כאשר מדובר בעבירות חמורות ביותר. לטעמי באיזון בין כלל השיקולים ובנסיבות מיוחדות אלה מוכן אני לקבל את המסקנה, כי חלופת המעצר תהיה אפקטיבית, תגשים את תכלית המעצר, וניתן להסתפק בה, על פני שליחתו למעצר מאחורי סורג ובריח. על כן, במקרה זה זכותו של המשיב לחירות תכריע את הכף ויש לשחררו לחלופת מעצר. יפים לכאן דבריו של השופט י' זמיר בבש"פ 90/99 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 10.1.1999):
"כאשר הכף אינה נוטה באופן ברור לצד המעצר או לצד השחרור, יש משקל נוסף לעובדה שמדובר בערר על החלטה של בית המשפט המחוזי. אכן, אין זה ערעור רגיל על פסק דין, ובית משפט זה, היושב בערר על החלטה של בית המשפט המחוזי בשאלת המעצר של הנאשם, שוקל מחדש ובאופן עצמאי את כל החומר הנוגע לעניין. ואף-על-פי כן, אין זה נכון להתעלם מן ההחלטה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, בין כערכאה ראשונה ובין כערכאה שניה. צריך טעם של ממש כדי לבטל את ההחלטה".
אכן, למשיב עבר פלילי מכביד ומיוחסים לו מעשים המעידים על מסוכנות ולא רק במקרים מיוחדים נשחרר נאשם שכזה לחלופת מעצר, אך לצד זאת, אומר בזהירות רבה ומבלי לקבוע מסמרות כי המיוחס לו במקרה דנן הוא בצד הנמוך יחסית של העבירות מסוג זה, בנוסף תסקיר שירות המבחן מלמד כי יש בחלופה המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו, ובית המשפט המחוזי הביא בחשבון את כלל השיקולים לפני שהורה על שחרורו, ואף שמע את המפקחים המוצעים כאשר נחקרו בבית המשפט, והתרשם מהם לחיוב. אשר על כן, לא מצאתי טעם של ממש להתערב בהחלטה.
סוף דבר, הערר נדחה. החלטתו של בית המשפט המחוזי נשארת על כנה. לאחר שהמשיב והמפקחים יפקידו את הערבויות, כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 25.1.2011, ובדרך שנקבעה על ידו, ישוחרר המשיב לחלופת המעצר.
ניתנה היום, כ"ב בשבט התשע"א (27.1.11).
ש ו פ ט