בש"פ 7486/98 סאמי שיבלי נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום בשל עבירות של מעשה מגונה, אינוס, כליאת שוא והדחה בחקירה. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, עשה העורר במתלוננת, בהזדמנויות שונות, מעשים מגונים ובהזדמנות אחרת גם אנס אותה תוך כליאתה במכוניתו ותוך כדי שימוש בכוח. העורר הוא יליד 1962, בעל פיצריה, והמתלוננת נערה ילידת 1981 שביקשה לעבוד בפיצריה ואף התקבלה לעבודה. העורר גם התקשר לביתה של המתלוננת וכן התקשר שלוש פעמים לבית חברתה וביקש ממנה לדבר עם המתלוננת ולומר לה שתבטל את התלונה שהגישה במשטרה.

בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' אברמוביץ), בהחלטתו מיום 15.7.98 ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים. חברי הנכבד, השופט ח' אריאל, דחה את עררו. כן הורה כי אחרי שמיעת עדויות המתלוננת, חברה וחברתה, יברר בית המשפט המחוזי "אם ניתן למצוא חלופה למעצר". בית המשפט המחוזי חזר ודן, אפוא, בענין ובהחלטתו מיום 17.11.98 קבע שאין מקום להעתר לבקשה, עקב החשש שהעורר ישפיע על עדים. מכאן עררו של העורר.

2.כפי שמתברר העידה בינתיים המתלוננת במשפט וכן העידו חברה וחברתה. עיינתי בפרוטוקול העדות של המתלוננת, שתארה את מעשיו של העורר לפרטיהם, וכן בעדויותיהם של שני העדים הנוספים. ככל שניתן לקבוע בשלב זה לא היה כירסום בראיות ויש בהן כדי להקים תשתית לאישומים.

מאופי העבירות שבהן מדובר וכן מנסיבות ביצוען עולה המסקנה כי העורר מסוכן לציבור. העורר כפה את עצמו על המתלוננת - שהיתה כבת 17 שנים - בזמן שהסיע אותה ברכבו; גם אחרי שדחתה אותו, יותר מפעם אחת, עשה בה את מעשיו בכוח ובאלימות. העורר הגדיל לעשות ואף ניסה להשפיע עליה לחזור בה מתלונתה במשטרה. בהעדר נסיבות מיוחדות דינו של עבריין שכזה להעצר עד תום ההליכים. לאור הרשעותיו שבעבר, שביניהן גם עבירות אלימות, אין גם מקום לחלופה. אכן, העורר במעצר תקופה של יותר מחמישה חודשים, אולם המשך משפטו נקבע ליום 3.1.99 וניתן לשער שיסתיים בקרוב.

3. הערר נדחה.