בש"פ 749/11 מדינת ישראל נ. ויאצסלב מוצלוב

לפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (תיק 19742-12-10, כבוד השופט ד' מגד ) מיום 25.1.2011 בה הוחלט על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

השתלשלות ההליכים עד כה

1.

כנגד המשיב ותשעה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום חמור הכולל בסך הכול 22 סעיפי אישום. מעובדות כתב האישום עולה כי מדובר בכנופיה, בה היה חבר המשיב, אשר פעלה לביצוע מעשי שוד אלימים והתפרצויות בכל רחבי הארץ. נטען כי הנאשמים פעלו בשיטתיות, אספו מודיעין, גייסו כוח אדם ויצאו לבצע את מעשי השוד. עוד נטען כי הנאשמים לא נמנעו לבצע את זממם גם כאשר נכחו אנשים בדירות או בבתי העסק שנבחרו על ידם. במסגרת זאת הם הפעילו אלימות קשה כנגד הקורבנות, חלקם אנשים מבוגרים וקשישים, ובחלק מהמקרים הם אף כפתו אותם. למשיב יוחסו בגדרי כתב אישום זה 5 אישומים המייחסים לו ארבע עבירות של קשירת קשר לפשע, שתי עבירות שוד, שתי עבירות ניסיון לשוד, עבירה של כניסה והתפרצות למקום מגורים, היזק בזדון, החזקת כלי פריצה ותקיפה בנסיבות מחמירות. בין היתר, באישום השלישי בכתב האישום, מתואר אירוע שוד של בית בזכרון יעקב, בו נטל חלק גם המשיב, אשר על פי מידע מוקדם שהגיע לידי הנאשמים, הוחזקו בו יהלומים וכסף. על פי המתואר בפריט אישום זה המשיב ביחד עם נאשמים אחרים נכנסו לבית שם שהו באותה העת בחורה צעירה ותינוק. המשיב ביחד עם נאשם אחר כפתו את הבחורה וסתמו את פיה, ערכו חיפוש בבית, גם בחדר בו שהה התינוק, ורוקנו חלק מתכולת הבית. בפרטי האישום הרביעי מתואר ניסיון למעשה שוד, בו נטל חלק המשיב, ובמהלכו נאשם אחר חבט באכזריות בקשיש כבן 80 שהיה בדירה. בפריט אישום נוסף נטען כי המשיב תצפת מחוץ לדירה, בעוד נאשמים אחרים ניסו לבצע מעשה גניבה. פריט האישום התשעה עשר, המיוחס למשיב בלבד, שונה מיתר פרטי האישום, ובו נטען כי המשיב ביחד עם אחרים תקפו באכזריות את המתלוננים, שעה שבילו במועדון בתל אביב. נטען כי במהלך התקיפה המשיב החל לדרוך ברגליו על פניו של אחד מהמתלוננים, בזמן שהוא היה מוטל על הארץ מחוסר הכרה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בדיון שנערך ביום 2.1.2011 הסכים בא כוח המשיב כי במקרה דנן קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך הוא הציע חלופת מעצר בבית אימו של המשיב, ולכן הוא ביקש כי החלופה תיבדק על ידי שירות המבחן. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתו זו, והורה על הכנת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב. בתסקיר שהוגש ביום 25.1.2011 הומלץ לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אימו בפיקוחו המלא של אחיו בסיוע אימו ואשה נוספת, בשילוב של איזוק אלקטרוני. מעיון בתסקיר שירות המבחן עולה כי המעצר בו שוהה המשיב מהווה גורם מרתיע בעבורו, אך הוא ניסה להציג תמונה חיובית של אורחות חייו ולטשטש חלקים מכשילים בהתנהגותו. עוד עולה כי לדעת שירות המבחן קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות, אולם שחרורו לחלופת מעצר סמכותית, מציבה גבולות בריחוק גיאוגרפי מעיר מגוריו, ייתכן ויהיה בה בכדי לצמצם את רמת הסיכון המתוארת. החלופה שהוצעה היא כאמור בבית אימו של המשיב בעיר מגוריו, אך על אף זאת החליט שירות המבחן, כי בהתחשב בגילו הצעיר, בסכנה הגלומה בישיבה במעצר והתרשמות החיובית מן החלופה המוצעת, יש מקום לשחררו לחלופה. קצינת המבחן ציינה כי היא סבורה כי ייתכן ויש בשחרור לחלופה המוצעת כדי לצמצם את רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב.

3.

כאמור, ביום 25.1.2011 החליט בית המשפט המחוזי לקבל את המלצת שירות המבחן, ונקבע כי המשיב ישוחרר למעצר בית מלא בבית אימו באיזוק אלקטרוני, ופיקוח המפקחים שנבחנו על ידי שירות המבחן. עוד נקבע כי יופקד במזומן סך של 15,000 ש"ח, ותיחתם ערבות עצמית וערבות צד ג' על ידי כל אחד מהמפקחים, על סך 30,000 ש"ח. בנוסף, נקבע כי המשיב יהיה ראשי לצאת ממעצר הבית אך ורק כאשר הוא מלווה באחד מהמפקחים. בית המשפט המחוזי קבע כי על אף המעשים החמורים המיוחסים למשיב, יש מקום לאור נסיבותיו האישיות והמלצת שירות המבחן לשחררו לחלופה המוצעת. עוד נקבע כי נתון נוסף, אשר לו יש לייחס חשיבות מרובה היא קביעת קצינת המבחן כי במסגרת המעצר המשיב נמצא בסיכון להעמקת דפוסי חשיבה ונורמות עברייניות. על כן, נקבע כי הותרת המשיב במעצר אינה עולה בקנה אחד עם טובת הציבור.

מכאן הערר שלפני.

טענות הצדדים

4.

באת כוח העוררת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר שיחרר את המשיב לחלופת מעצר. לטענתה נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה ביותר, שכן מיוחסים לו מעשים חמורים ביותר הן בכל הקשור לעבירות השוד, והן בכל הקשור לנטען באישום התשעה עשר. עוד היא טוענת כי מתסקיר שירות המבחן עולה תמונה שאינה חיובית במיוחד לגבי המשיב, ואף שירות המבחן עצמו גרס שיש בחלופה ייתכנות לצמצום המסוכנות, ואין בחלופה משום סבירות גבוה כי כך יקרה. יתרה מכך, לטענתה המשיב ביצע את המיוחס לו בעת שהתגורר עם אימו, ומבלי שזו תציב לו גבולות ותמנע את המשך מעורבותו במעשים פלילים. על כן לא נראה שיש בפיקוחה כדי להפחית את מסוכנותו.

עוד היא טוענת כי בית המשפט המחוזי לא נתן נימוק משכנע לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר, על אף מסוכנותו הרבה. זאת בשים לב לכך שהסיכון לציבור בשחרורו גדול מסיכון לציבור בהמשך מעצרו לאור החשש כי הוא יעמיק את דפוסי החשיבה העבריינים, שלפי עמדת העוררת נראה כי הוא כבר אימץ אותם בעבר. עוד היא טוענת כי בפרשה זו שוחררו עד כה רק שני נאשמים (נאשמים 9, ו-10) וקיים פער ניכר מאוד בין המיוחס להם, לבין המיוחס למשיב.

5.

בא כוח המשיב סומך את ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתו בית המשפט המחוזי, כמצוות החוק, בחן חלופת מעצר בעניינו של המשיב וראה לנכון לקבל את המלצת שירות המבחן, לאור נסיבותיו האישיות של המשיב והחלופה המוצעת. על כן, לטענתו, בהתאם להלכה הפסוקה של בית משפט זה יש לדחות את הערר. עוד הוא מדגיש כי תסקיר שירות המבחן במקרה דנן הוא מקצועי, כנה ואמין, שכן הוא הביא בחשבון את כלל הנתונים, איזן ביניהם כראוי ומצא לנכון להמליץ על שחרורו של המשיב. בית המשפט המחוזי קיבל המלצה זו, אשר כאמור מאזנת כראוי בין כלל השיקולים, ואין כל מקום להתערב בה. בייחוד כאשר יש בחלופה המוצעת כדי לאיין את מסוכנתו הנטענת של המשיב.

דיון

6.

אציין כבר בתחילה כי לאחר עיון בהודעת הערר ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל. כידוע, לשם מעצרו של אדם לאחר הגשת כתב אישום בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), על בית המשפט להשתכנע בדבר קיומם של שניים – עילת מעצר על פי אחת העילות המנויות בסעיף 21(א) לחוק המעצרים וקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, לפי סעיף 21(ב) לחוק המעצרים. גם לאחר שהשתכנע בית המשפט כי ניתן להורות על מעצר, לא יעשה כן באם ניתן להשיג את תכלית המעצר – דהיינו את איונה של עילת המעצר, באמצעים שפגיעתם פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח. דרישה זו נגזרת מעקרון המידתיות החולש על משפטנו ודורש מאיתנו למצוא את האמצעי שיש בו כדי להגשים את התכלית המבוקשת, והוא פגוע בצורה פחותה יותר בזכויות האדם.

8.

בענייננו, כאמור אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע המעשים. מדובר בראיות לכאורה לביצוע עבירות חמורות ביותר, שבוצעו על פני תקופה ארוכה, תוך שימוש באלימות אכזרית. מקריאת כתב האישום עולה תמונה קשה ביותר של כנופית שודדים שהטילה אימה ופחד ברחבי הארץ. מי ימוד את עוגמת הנפש, הפחד והאימה שנגרמו לאותה בחורה צעירה בדירה בזכרון יעקב, ששמרה על התינוק שישן בבית. קרוב לודאי שבמשך תקופה לא קצרה מעשיו של המשיב וחבריו השליכו על אותה בחורה. ימיה וככל הנראה בעיקר לילותיה אינם כתמול שלשום. היא חשה פחד ואימה, ואני משער כי חוויה קשה זו הותירה בה צלקות נפשיות. מאישום תשע עשרה עולה גם תמונה קשה של אלימות אכזרית בה נקט לכאורה המשיב. כאמור, נטען כי הוא דרך ברגליו על פניו של המתלונן שעה שהוא היה מוטל על הארץ מחוסר הכרה. אשר על כן מסוכנותו של המשיב זועקת מתוך האישומים הרבים שכתב האישום.

9.

על אף זאת, בית המשפט המחוזי בחן את האפשרות קונקרטית לשחרר את העורר לחלופת מעצר, וזאת באמצעות תסקיר מטעם שירות המבחן. התסקיר בא בהמלצה לשחררו לחלופה המוצעת בבית אימו, אולם התסקיר באופן מפורש קובע כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות, ולטעם שירות המבחן חלופת מעצר סמכותית הנמצאת בריחוק גיאוגרפי מעיר מגוריו יהיה כדי לצמצם את רמת הסיכון. למרות זאת, כאמור, החליט שירות המבחן להמליץ על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת בבית אימו תוך הדגשה כי " ייתכן

ויש בשחררו לחלופת מעצרו בבית אימו בתנאים מגבילים ובתנאי איזוק אלקטרוני לצמצם אץ רמת הסיכון המתוארת" (הדגשה שלי ס' ג''). לטעמי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו, ולא נראה כי הוא איזן כראוי בין כלל השיקולים במקרה זה. לאור רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב לא ניתן לשחררו לחלופה המוצעת, בייחוד מקום שגם שירות המבחן אינו סבור ברמת ביטחון גבוה שיש בחלופה זו כדי להפחית את מסוכנותו. כמו כן, מקובלת עלי עמדת העוררת כי המעשים המיוחסים למשיב נעשו כאשר התגורר בבית אימו, על כן לא נראה כי יש בחלופה זו כדי לאיין את מסוכנותו הרבה. עלינו לזכור כי החובה לבחון חלופת מעצר הקבועה בחוק המעצרים קובעת כי בית המשפט לא יצווה על מעצר עד תום ההליכים, אלא אם כן לא ניתן להשיג את מטרת המעצר

בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה. בהתאם לכך בית המשפט לא צריך לבחון אם קיימת חלופה שיש בה כדי לפגוע פחות בזכויותיו של הנאשם, אלא האם קיימת חלופה הפוגעת פחות בחרותו של הנאשם, אך מגשימה את תכלית המעצר באותה מידה או במידה דומה

למעצר מאחורי סורג ובריח (השוו אהרן ברק מידתיות במשפט הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה 394-396 (2010)). מכאן שבאיזון בין כלל השיקולים לא קיים ספק כי מסוכנותו של המשיב מחייבת, בשלב זה, את השארתו במעצר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים, כפי שטוענת העוררת, שכן אין בחלופת המעצר המוצעת לאיין את מסוכנותו ואין בה כדי להגשים את מטרת המעצר.

סוף דבר

9.

מסוכנותו הרבה של העורר אינה מאפשרת בשלב זה שחרורו לחלופת מעצר המוצעת, ועל כן הערר מתקבל והמשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.