בש"פ 1696/12 מדינת ישראל נ. רוסלן אלקינייב

1.

בקשה להארכת מעצרם בתשעים ימים של ארבעה משיבים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות

אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) החל מיום 10.03.12 או עד למתן פסק דין בת"פ 19696-12-10 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם. בתחילה הוגשה בקשת ההארכה כנגד שני משיבים נוספים- 1 וְ2

– שבהמשך נתנו הסכמתם להארכת המעצר, ועל כן ההחלטה תינתן אך בעניינם של משיבים 3 - 6.

2.

ארבעת המשיבים 5,4,3 ו-6 הם נאשמים 5,4,3 ו-7 בהתאמה בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כנגד 10 נאשמים, המכיל 22 אישומים שונים אשר מייחסים לכל המשיבים בבקשה חלק שונה במספר אירועי שוד, ניסיון שוד והתפרצויות ברחבי הארץ. לפי כתב האישום, מיוחסות לכל המשיבים עבירות מספר של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) וניסיון שוד בחבורה לפי סעיף 403 לחוק. עוד מואשמים משיבים 4,3 ו-5 במספר עבירות שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק. בנוסף, מיוחסות למשיבים 4,3, ו-5 עבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(ב) לחוק ושל היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק.

על פי הנטען בחלק הכללי של כתב האישום, מסוף שנת 2009 ועד למעצרם כשנה לאחר מכן קשרו המשיבים קשר לביצוע עבירות רבות של מעשי שוד אלימים והתפרצויות ביעדים מרובים בארץ. משיב 3 לקח חלק פעיל בהוצאה לפועל של חמישה מעשי שוד, וניסיונות שוד נוספים. במסגרתם הוא נקט באלימות חמורה כלפי הנשדדים ואף כלפי קשישים וגרם לחלקם לנזקי גוף. משיב 4 הכין את כלי הפריצה, תדרך את הנאשמים האחרים כיצד לערוך את הפריצה, דירתו היוותה בסיס ליציאה לפעולה והמקום אליו חזרו המבצעים לאחר הפעולה בכדי לחלק את השלל. הגדרת המבקשת את משיב 4 כיוזם ומתכנן של פעולות השוד עולה לכאורה מן התיאור הנ"ל. משיב 5 גם השתתף בביצוע שני ניסיונות ומעשה שוד מוגמר ובמעשי תקיפה אלימים שבגינם הוא מואשם גם בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה בנסיבות מחמירות (סעיפים 329(א)(1) ו379 בצירוף 382(א) לחוק בהתאמה). משיב 6 השתתף בניסיונות השוד ברמות מעורבות שונות, בין אם על-ידי שמירה על הדלת או על מנת לבצעו. בניסיון המתואר באישום הראשון, הוא הפעיל אלימות כלפי בעלת הדירה. בכולל, כתב האישום מייחס למשיב 3 שבעה אישומים, למשיב 4 חמישה אישומים, למשיב 5 חמישה אישומים ולמשיב 6 שני אישומים.

3.

המשיבים נעצרו בנובמבר 2010. עם הגשת כתב האישום נגדם, הוגשה בקשה למעצרם עד לתום ההליכים המשפטיים. להלן אפרט את השתלשלות ההליכים בעניינו של כל משיב.

בדיון מיום 2.01.11 הסכים בא כוח משיב 5 על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו, אך ביקש לבחון חלופת מעצר. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר. לאחר קבלת התסקיר, אימץ בית המשפט את החלטת שירות המבחן לשחרר את משיב 5 לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא ואיזוק אלקטרוני. ערר על החלטה זו התקבל על ידי כב' השופט ס' ג'ובראן ביום 27.01.11 (בש"פ 749/11) ומשיב 5 הושב למעצר. ביום 26.06.11 הגיש משיב 5 בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו, אשר לאחר בחינת החלופה נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין בחלופה לנטרל את מסוכנות משיב 5 (החלטה מיום 03.07.11 שניתנה על-ידי סגנית הנשיא ש' דברת ). עם חלוף תשעה חודשים, מעצרו של משיב 5 הוארך בהסכמה בתשעים ימים החל מיום 13.09.11 על-ידי כב' השופט ח' מלצר , תוך ציון כי נשמרת זכותו להציג בתוך תקופת הארכת המעצר חלופה נוספת שבית המשפט המחוזי יכריע בה לשיקול דעתו (בש"פ 6311/11 מיום 08.09.11). ביום 11.12.11 החלופה שהוצעה לא התקבלה, אך נקבע שככל שתימצא חלופה ראויה יותר יהא מקום לשקול אותה לגופה.

בתאריך 23.02.11 התקיים דיון בעניינם של משיבים 1-4 ו-6. הסנגורים של משיבים 3,4 ו6 טענו נגד קיומן של ראיות לכאורה. בא כוחו של משיב 6 הסכים למעצרו עד תום הליכים בנסיבות לפיהן הוא מרצה מאסר בגין תיק אחר. בהחלטה מיום 09.03.11 צוין כי למשיב 3 הרשעות קודמות בעבירות רכוש וסמים ולחובתו עומד מאסר מותנה בן 10 חודשים בגין עבירות רכוש שהינו בר הפעלה בענייננו. למשיב 4 שש עשרה הרשעות קודמות, רובן בעבירות רכוש והוא ריצה בעבר מאסרים ממושכים. למשיב 6 שלוש הרשעות קודמות בגין שורה ארוכה של עבירות רכוש והפרת הוראה חוקית. נוכח אלה ולאחר סקירת הראיות הלכאוריות נשוא האישומים קבע בית משפט קמא שקיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניין משיבים 3,4 ו-6.

בא כוח משיב 3 הגיש בקשה להזמין תסקיר מעצר בעניינו אשר נדחתה בדיון ביום 25.01.11. בקשתו השנייה של משיב 3 לשחררו לחלופת המעצר שהציג לפני בית המשפט המחוזי נדחתה אף היא לאחר בחינתה משום שנקבע אין בה לאיין את מסוכנותו. על כן, קבע בית המשפט שאין מקום להורות על קבלת תסקיר וכי משיב 3 יישאר במעצר עד תום ההליכים (החלטה מיום 09.03.11 על-ידי כב' השופט ד' מגד ). ערר שהגיש משיב 3 על החלטה זו נדחה על-ידי כב' השופטת א' חיות (בש"פ 2571/11) שקבעה שאין מקום להתערב בהחלטה לאור הראיות לכאורה הקיימות נגדו והמסוכנות הנשקפת הימנו.

בדיון מ-09.03.11 הסכים משיב 4 למעצר עד תום ההליכים תוך שמירה על זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר במידה ותמצא חלופת מעצר. משיב 4 הגיש בקשה לעיון חוזר, אשר הדיון בה נדחה מאחר שהערבים לא התייצבו.

לאחר ההחלטה על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של משיב 6, בא כוחו ביקש להציע חלופת מעצר. הדיון בחלופה נערך ב-10.04.11, בו הסכים בא כוחו להמשך מעצרו בשים לב לכך שהוא מרצה עונש מאסר בתיק אחר שיסתיים בחודש יוני. עם תום מאסרו, הגיש בקשה לעיון חוזר. בית המשפט דחה את בקשתו נוכח מסוכנותו, ומשום שהחלופה שהוצעה איננה ראויה, כאשר משיב 6 כבר שהה בחלופה דומה לה עת ביצע עבירות אחרות. כן צוין עברו הפלילי המכביד חרף גילו הצעיר, שכולל הרשעות בעבירות אלימות, רכוש, סמים שוד מזוין ועבירות של הפרת הוראה חוקית. על כן, מעצרו הוארך עד תום ההליכים (החלטה מיום 07.07.11 על-ידי כב' השופטת י' רז-לוי ).

מעצרם של משיבים 4,3 ו-6 הוארך בתשעים ימים בהחלטת כב' השופט

ח' מלצר מיום 13.09.11, נוכח מסוכנותם וחרף השיהוי בהתקדמות ההליכים, כיוון שטרם השתנתה נקודת האיזון לטובת המשיבים. בקשה של משיב 6 לעיון חוזר במעצרו נדחתה מן הטעם שטענותיו הוכרעו על-ידי בית המשפט העליון. המעצר של משיבים 4,3 ו-6 הוארך בפעם השנייה מעבר לתשעה חודשים ביום 28.12.11 (בש"פ 8986/11 ניתן על-ידי כב' השופטת ע' ארבל ). בהחלטה זו נקבע ביחס למשיב 3 שחרף חלוף הזמן, נשקפת ממנו מסוכנות רבה נוכח מעורבותו במספר אישומים רב לצד עברו הפלילי. לגבי משיב 4 נקבע שלא השתנתה נקודת האיזון המצדיקה בחינת שחרורו לחלופת מעצר. באשר למשיב 6, שיקול מרכזי להותירו במעצר הוא עברו הפלילי המכביד ומרובה עבירות.

4.

התקדמות ההליכים בתיק העיקרי איטית ביותר. לאחר דחיות מרובות בקיום הדיונים הן משום העיכוב במתן מענה מפורט לכתב האישום על-ידי המשיבים והן בגלל שהות המבקשת במסירת תיק המוצגים לסנגורים, בית המשפט קבע את התיק לשמיעת ראיות בכל יום שני ורביעי החל מיום 06.02.12 ועד לפגרת הפסח, כאשר בעת ההיא רוב המשיבים כבר שהו במעצר שנה וחודשיים. שישה דיונים שהיו קבועים לחודש פברואר בוטלו לבקשת הצדדים כדי לאפשר מיצוי הליכי גישור בין המדינה למשיבים. לבסוף, ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק התקיימה אך ביום 19.03.12, ובסופה נקבעו חמישה מועדי דיון לחודשים מאי-יוני, המתווספים לארבעה מועדי הוכחות הקבועים עד אז. כיום המשיבים יושבים במעצר כחמשה עשר חודשים.

טענות הצדדים

5.

המבקשת טוענת כי מן המשיבים נשקפת מסוכנות גבוהה, אשר עולה הן מן העבירות החמורות המיוחסות להן, הן מנסיבות ביצוען, ומתעצמת נוכח עברם הפלילי. המבקשת מדגישה כי הימשכות ההליכים הינה פועל יוצא של דחיות חוזרות ונשנות מטעם המשיבים, המשא ומתן שנערך לבקשת שני הצדדים, וכן של אילוצי בית המשפט. בנוסף, לאור מספר אירועי ההוכחות הקבועים לעתיד הקרוב, המשפט עתיד להתקדם במהלך תקופת ההארכה.

לטענת בא כוח משיב 3 בשלה העת לבחינת חלופת מעצר בעניינו. הוא מפנה לזמן הרב בו יושב מרשו במעצר בצירוף קצב התקדמות המשפט האיטי. כמו כן, הוא טוען שבאיזון בין השיקול שהמדובר במאסרו הראשון, לבין מעורבותו אך בשבעה מתוך 22 האישומים בתיק שעתידים להתנהל זמן רב, והסיכוי שכלל לא יורשע בהם, יוצא שיש להורות על בחינת חלופה. מנגד, המבקשת מפנה לריבוי האישומים בהם מואשם משיב 3 בשילוב חומרתם כשהם מייחסים לו לכאורה הפעלת אלימות קשה. אלו מעידים על מסוכנותו.

משיב 4 מבקש להורות על הגשת תסקיר לבחינת בית משפט קמא, וזאת מאחר שלא מיוחסות לו עבירות אלימות ובפרט היות והארכת המעצר לא תספיק לסיום שמיעת הראיות הרבות בתיק דנא. המבקשת מתנגדת לבחינת חלופה בעניינו. הודגש שהגם שאין למשיב 4 חלק פעיל בכל האישומים נגדו, הוא מכונה "המוח" מאחר שהוא המתכנן של העבירות, וכן הוא נושא רישום פלילי עשיר בעברו.

בא כוח משיב 5 מדגיש כי הוא מצוי כבר ב"מסלול שחרור", במובחן מהמשיבים האחרים, וזאת בשל גילו הצעיר, היעדר הרשעות קודמות, ושירות צבאי קרבי. למרות ששוחרר כבר בתחילת ההליך (החלטת השופט ד' מגד ), הוא הוחזר למעצר. שני תסקירי מעצר המליצו על חלופה, ובית המשפט המחוזי הסכים לשקול זאת, אך אף אחת לא נמצאה ראויה. משיב 5 מבקש להורות על שחרורו לחלופה וכך להשוות מצבו לנאשם 8 בכתב האישום, אשר הבקשה השלישית להארכת מעצרו מעבר לתשעים ימים נדחתה בהחלטת כב' השופט ע' פוגלמן,

בה הורה לשחררו לחלופה עליה המליץ שירות המבחן (בש"פ 1150/12). המבקשת איננה מתנגדת לשקילת חלופת מעצר עבור משיב 5, אך רק אם תשיג את מטרת המעצר. לטענתה, החלופות שהוצעו עד כה אינן מספקות.

משיב 6 גורס כי הוא מופלה לרעה ביחס לנאשם 6 (שאינו צד לבקשה), 8, 9 ו-10 בפרשה. טענתו היא שאין הצדקה להבחין בינו לבין נאשמים אלו, כאשר מיוחסים לו שני אישומים של עבירות שוד בדומה לנאשם 9, בעוד שלנאשמים 6 וְ8 יוחסו שלושה אישומים - לראשון ניסיונות שוד, ולשני גם שוד אחד מוגמר והתפרצות למקום מגורים. השניים האחרונים שוחררו כאמור לעיל בהחלטה האחרונה בנוגע להארכת מעצרם (כב' השופט ע' פוגלמן ). נאשמים 9 וְ10 שוחררו כבר בתחילת מעצרם. לטענתו הסיבה ליחס השונה כלפיו מקורה רק בעברו הפלילי, שמכיל יותר הרשעות מנאשמים 6 ו-8 שאף עברם אינו נקי מרבב. לטענת משיב 6, אין הצדקה להותירו במעצר מעבר ל-15 חודשים בגין שני אישומים שעומדים נגדו, רק מאחר שבצקלונו עבר פלילי מחמיר יותר במעט מהנאשמים המוזכרים. המבקשת טוענת שיש ליתן את הדעת לכך שמשיב 6 מואשם בביצוע לכאורה של עבירות חמורות בצוותא, בהן הופעלה אלימות חמורה שהוא נושא באחריות עליה אף אם אינו האדם שנקט בה (אישום ראשון). יש בכך כדי להצדיק את הארכת מעצרו.

דיון

6.

הכלל המעוגן בסעיף 61 לחוק המעצרים קובע כי נאשם שהוגש נגדו כתב אישום ובעקבותיו נעצר עד תום הליכיו המשפטיים, אם טרם הוכרע דינו בחלוף תשעה חודשים ממועד המעצר – יש לשחררו. סעיף 62 מאפשר לצוות על הארכת מעצר של נאשם לתקופה של 90 ימים, על פי החלטת שופט בית המשפט העליון. סעיף 62(ב) לחוק המעצרים שתוקן לאחרונה מאפשר לשופט עליון לצוות על הארכת מעצרו של נאשם לתקופה מקסימאלית של 150 ימים אם "סבר שופט בית המשפט העליון כי לא יהיה ניתן לסיים את הליכי המשפט בתוך התקופה של 90 ימים האמורה בסעיף קטן (א), בשל סוג העבירה, מורכבותו של התיק או ריבוי של נאשמים, עדים או אישומים..." לצד זאת, יש לבחון את מצבו של כל נאשם ונאשם בנפרד על פי אמות המידה של קצב המשפט ומסוכנות הנאשם, בשילוב עם הוראות סעיף 21 לחוק המעצרים.

בענייננו, ברי כי קצב התקדמות המשפט איננו משביע רצון, בלשון המעטה. המשיבים הדגישו בטיעוניהם שכתב האישום כולל 22 אישומים שונים, במסגרת התיק אמורים להעיד כ-100 עדים, שאותם יחקרו 10 סנגורים. שלב חקירת העדים בתיק החל יום עובר לדיון בבקשה להארכת מעצר שלפניי. משכך נראה שהארכת המעצר שלפניי לא תהיה האחרונה. כתגובה לכך, השיבה באת כוח המבקשת שחרף חלוף הזמן הרב, אין הצדקה לשחרור המשיבים רק מאחר שהמדובר בתיק מורכב שניהולו צפוי להיות ארוך. מהחומר שלפניי עולה כי כל המעורבים שותפים לעיכוב בניהול ההליך. בהקשר זה ראוי להעיר כי התיק לא התקדם לאחרונה בשל הליכי גישור שהתנהלו בין הצדדים. ככלל, לטעמי יש מקום לברר אם הסנגור המסכים לגישור, מסכים אף להארכת מעצרו של מרשו. כמובן אין חובה עליו להביע הסכמה. ברם, במצב שהמשפט טרם החל, על אף שכבר חלפה שנה מאז מעצרם של הנאשמים, נדמה כי על בית המשפט לשקול בזהירות אם ראוי בכל זאת לבטל ישיבת הוכחות שנקבעה רק משום שמתקיים במקביל הליך גישור. בנוסף לאמור, יש לציין כי מצטייר שהאופק של ההליך עתיד להיות ורוד יותר מעברו. נקבעו מספר לא מבוטל של מועדי ראיות בחודשים הקרובים.

נזכיר כי מדובר בפרשיה מסועפת של מספר נאשמים שקשרו יחדיו קשר לביצוע מעשי שוד רבים בחבורה, חלקם אלימים ואפילו הופנו כלפי קשישים. המעשים התאפיינו בתכנון מראש מפורט ומדוקדק, לרבות ביחס להפעלת האלימות. נסיבות אלו מעידות על חומרת המעשים, בהם היו מעורבים המשיבים ברמות שונות – חלקם יזמו והפעילו את יתר המבצעים, ואחרים מימשו את התכנון המוקדם.

במישור הכללי אומר שהגם וקצב התקדמות המשפט מתחילתו ועד היום רחוק מן הראוי, דווקא בתקופה האחרונה חל שינוי לטובה בכך שבית המשפט קבע מספר מועדים לשמיעת הוכחות בתדירות גבוהה יחסית. על רקע האמור, השאלה היא האם בנקודת הזמן הנוכחית – שהיא הרלוונטית לבקשה שלפניי – יש לקבוע כי נקודת האיזון נוטה לכיוון המשיבים? ברם, לא די בהערכה כללית, וחובה לבחון כל משיב על פי נסיבותיו.

7.

למשיב 3 מיוחסים שבעה אישומים הכוללים עבירות רבות של ניסיון שוד, כניסה והתפרצות למקום מגורים וכן שני מקרי שוד, שבחלקם אף ננקטה לכאורה אלימות קשה כלפי דיירי הבית. כל אלו בוצעו בחבורה, בתחכום ולאחר תכנון מראש. בעברו של משיב 3 שלוש הרשעות קודמות בעבירות רכוש וסמים, ולחובתו מאסר מותנה של עשרה חודשים. השילוב בין חומרת העבירות שביצע לכאורה, לבין נסיבותיהן ועברו הפלילי מעיד על מסוכנותו הרבה של משיב 3. משכך מובן כי החלופה שהוצעה למעצר נמצאה לא ראויה, והוחלט שלא להורות על עריכת תסקיר מעצר. מנגד, משיב 3 שוהה במעצר מזה כ-15 חודשים. נכון הוא שככל שחולף הזמן, נקודת האיזון נוטה יותר לכיוון שלילת המשך מעצרו של הנאשם. הסניגור העלה שאלה חשובה לגבי מי צריך לשאת במחיר הזמן הרב המצריך ניהולו של תיק מרובה אישומים ונאשמים – ביטחון הציבור או הנאשם. ברם, נדמה כי בענייננו התשובה פשוטה יותר – מסוכנותו הגבוהה של משיב 3 נותרה על כינה גם כיום; היא נובעת גם בשל בחירתו לקחת חלק בביצוע לכאורה של עבירות בצוותא, אשר סבכוהו במעצר ארוך זה. על כן, אינני רואה לנכון להורות על עריכת תסקיר בשלב זה במסגרת הבקשה שלפניי, כי אם על הארכת מעצרו ב90 ימים.

כמצוין לעיל, משיב 4 היה בעמדה בכירה בחבורה, הוא סיפק מידע מוקדם לגבי מוקדי השוד, את כלי הפריצה, ובשניים מן האישומים המיוחסים לו הופעלה אלימות כלפי הדיירים. כאמור המבקשת טוענת, ומבלי לקבוע ממצא נמצא בסיס לכך בחומר, שמשיב 4 הוא "המוח". טענתו של בא כוחו כי יש לשקול את העובדה שלא מיוחסת למשיב 4 עבירות אלימות לזכותו, נדחתה כבר בהחלטתה של כב' השופטת ע' ארבל , בה נקבע שמשיב 4 אחראי לאלימות שהופעלה באירועים המיוחסים לו, אף אם הוא לא נקט בה. אין לי אלא להצטרף לקביעה זו. נוכח חומרת העבירות, ותפקידו המרכזי של משיב 4 בהן, יחד עם עברו הפלילי המחמיר, לא מצאתי שיש לבחון שחרורו לחלופת מעצר. הנני מורה על הארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

בעניינו של משיב 5, נראה כי כיום המחלוקת בינו לבין המבקשת מצומצמת יותר, וישנה מוכנות לבחון חלופת מעצר חרף ההכרה במסוכנותו הרבה. במהלך מעצרו, הוצעו חלופות מספר לבית המשפט המחוזי, שחלקן נדחו בשל הקושי ליתן בו אמון כי יקיים את תנאי השחרור, או מאחר שהחלופה נמצאה לא ישימה מבחינה מעשית. אנו מצויים במסגרת של בקשה שלישית להארכת מעצר מעבר לתשעים יום ואינני רואה לנכון בנסיבות העניין לבחון חלופת מעצר שלא במסלול הראוי לה. עם זאת, במצב שישנה הסכמה עקרונית לבחינת חלופת מעצר, תוך מתן משקל ראוי לישיבתו הממושכת במעצר של משיב 5, נדמה כי הגיעה השעה לתור אחר חלופה הפוגעת פחות בחירותו של משיב 5 אך שעודה מגשימה את תכלית המעצר. לאמור יש להדק את הפיקוח על המשך מעצרו של משיב 5. על כן, מעצרו מוארך ב שישים ימים בלבד. במהלכם רשאי משיב 5 לפנות לבית המשפט המחוזי, תוך הצגת חלופה – וראוי לעשות זאת בהקדם. כדי להבהיר עמדתי כראוי, אינני מורה על שחרור משיב 5, אלא עליו להציג חלופה ראויה שתבחן על-ידי בית המשפט המחוזי. עם זאת, בנסיבותיו של משיב 5 ונוכח ההסכמה העקרונית להורות על שחרורו זה זמן רב ומאחר שסיום משפטו לא נראה בפתח, אפשר במידה מסוימת אך לא מעבר אליה, להגמיש את קפדנות בחינת החלופה, תוך מתן משקל לאינטרס הציבורי. היה ותוצג חלופה, ניתן להיעזר בתסקיר מעצר ככל שבית המשפט המחוזי יסבור שהדבר יועיל על רקע האמור בפסקה זו.

למשיב 6 מיוחסים שני אישומים הכוללים ניסיונות שוד שלא צלחו, כשהראשון מביניהם כלל אלימות כלפי דיירת הבית. במהלך תקופת מעצרו, בא כוחו הציע מספר חלופות מעצר, האחרונה בביתו שבשדרות בפיקוח אמו ואביו וערבה נוספת חברת המשפחה ותחת איזוק אלקטרוני. בחודש יולי 2011 בית המשפט המחוזי דחה את החלופה משום מעורבותו של משיב 6 בשני אירועים של ניסיונות שוד בחבורה בנסיבות שתוארו לעיל שמעידות על מסוכנותו. מסקנה זו התחזקה נוכח עברו הפלילי המכביד בגינו ריצה מאסר בפועל ושכולל 12 עבירות של הפרת הוראה חוקית, שמקשות ליתן בו אמון. החלופה שהוצעה נמצאה לא ראויה כיוון שמשיב 6 הפר בעבר תנאי שחרור עת שהה במעצר בית בבית אימו שמצוי גם הוא בשדרות ובהשגחת ערבים אחרים קרובי משפחה. בהחלטתה של כב' השופטת ע' ארבל נקבע: "משקלו של העבר הפלילי של משיב 7 [6 בתיק דנא] צריך לפחות ככל שחולף הזמן...עם זאת...טרם הגיע השלב בו עברה נקודת האיזון כך שתגבור זכותו לחירות". האם מצויים אנו כיום בנקודת זמן זו? יצוין כי משיב 6 הינו הצעיר בחבורה. הוא יושב במעצר מזה כ-15 חודשים, בגין פרשה ארוכה שבה 22 אישומים מתוכם לקח חלק בשני אירועים בלבד. שני שיקולים אלה מטים את נקודת האיזון לכיוון שחרורו. אך זאת בכפוף לכך שתוצע חלופה ראויה כמצוות המחוקק, קרי להשיג את מטרת המעצר, שטרם נמצאה בעניינו. הטעם להדגשת הדבר - עברו הפלילי הרב שכולל אישומים עוד מבית המשפט לנוער, ונסיבות ניסיונות השוד החמורות ועבירות רבות של הפרת הוראה חוקית – סעיף הרלוונטי במיוחד לבחינת יעילות המנגנון של חלופת מעצר.

בהקשר זה, אתייחס בקצרה לטענת ההפליה שנשמעה מפי בא כוח משיב 6, ביחס לשחרור נאשמים 6 וְ8 שהשתתפו, בסיוע או באופן ישיר, בביצוע מעשי שוד ובשלושה ניסיונות שוד שלא צלחו. השניים שוחררו למעצר בית בעקבות החלטת כב' השופט ע' פוגלמן בבקשה שלישית להארכת מעצרם מעבר לתשעה חודשים (נאשם 8 שוחרר בבש"פ 1150/12 ונאשם 6 בהחלטת

כב' השופט נ' אבו טהה ביום 21.2.12 ). הגם שנאשמים 8 ו-6 אינם נעדרי עבר פלילי, לא מדובר בכמות או בחומרה של משיב 6. יתרה על כן, בהשוואה ביניהם, ההבדל הניכר הינו כאמור במידת האמון שניתן ליתן במשיב 6 אל מול הנאשמים אליהם הוא מבקש להשוותו. קושי זה מתעורר הן עקב העבירות הרבות בהן הורשע בעבר, והן בשל טיבן. נוכח קושי זה, החלופות נמצאו לא מספקות כדי לקיים את תכלית המעצר. מעצרו של משיב 6 יוארך, אם כן, בתשעים ימים. החלטה זו איננה מונעת ממנו להציג חלופה הדוקה יותר לבית המשפט המחוזי, שתיבחן לפי איכותה.

8.

סוף דבר, מעצרם של משיבים 4,3 ו-6 יוארך בשבעים ושלושה ימים נוספים ומעצרו של משיב 5 יוארך בארבעים ושלושה ימים נוספים החל מיום 27.03.12, או עד למתן פסק דין בת"פ 19696-12-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. זאת בהמשך להחלטתי מיום 01.03.2012 בה הוארך מעצרם של המשיבים בהסכמה בשבעה עשר ימים החל מ-10.03.2012.