בש"פ 9189/12 מדינת ישראל נ. זרבאילוב אורחן

בקשה שישית להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (להלן: חוק המעצרים ), התשנ"ו-1996, בארבעים וחמישה ימים נוספים.

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו מעורבות בשתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), ושל ניסיון לשוד בחבורה (לפי סעיף 403 לחוק העונשין), מדובר בכתב אישום רחב היקף הכולל נאשמים נוספים בו יוחסו להם עבירות רבות של מעשי שוד, ניסיונות לשוד והתפרצויות בכל רחבי הארץ. המשיב הוא הצעיר מבין הנאשמים והיה קטין בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו, לכאורה. פרטי כתב האישום, כמו גם תיאור הליכי המעצר וההליך העיקרי המתנהל כנגד המשיב, תוארו בהרחבה רבה בהחלטותיו השונות של בית משפט זה ועל כן אינני מוצאת צורך לשוב עליהם כאן (בש"פ 6311/11 (לא פורסמה, 13.09.11); בש"פ 8986/11 (לא פורסמה, 28.12.11); בש"פ 1696/12 (לא פורסמה, 25.03.12); בש"פ 4449/12 (לא פורסמה, 26.06.12); בש"פ 8588/12 (לא פורסמה, 29.11.12)).

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בחלוף תשעת חודשי המעצר הראשונים, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בקשה זו התקבלה, כמו גם שתי בקשות דומות נוספות שהוגשו במועדן לבית משפט זה. במסגרת בקשתה הרביעית של המבקשת, הורה בית משפט זה (כב' השופט י' עמית) ביום 26.6.12 על שחרורו של המשיב בכפוף לתנאים שייקבעו בבית המשפט המחוזי. לאחר ששוחרר למעצר בית בתנאים על ידי בית המשפט המחוזי ביום 5.7.12, הפר המשיב את תנאי שחרורו מספר פעמים. כך, נטען על ידי המבקשת כי הוא היה מצוי בביתו ללא משמורן, כי יצא מספר פעמים מביתו וכי באחת מהפעמים אף זייף מסמך רפואי. על כן, הגישה המבקשת מספר בקשות לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן מחדש את החלטתו לשחרור המשיב בתנאים.

לאחר שסירב לשתי בקשות מסוג זה והסתפק בהתראה וחילוט הפקדות כספיות שהפקיד המשיב, הורה בית המשפט המחוזי ביום 26.11.12 במסגרת בקשה שלישית על מעצרו של המשיב למשך 72 שעות על מנת שתוכל המבקשת להגיש לבית משפט זה בקשה לפי סעיף 62א לחוק המעצרים. סעיף זה מאפשר לבית המשפט המחוזי לעצור נאשם שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים למשך 72 שעות לצורך הגשת בקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים לבית משפט זה. במסגרת ההחלטה שניתנה בבית משפט זה בעניין בקשת המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב מיום 29.11.12, מתח בית המשפט ביקורת חריפה על המבקשת בגין העובדה שהמשיב היה מצוי מספר ימים במעצר בלתי חוקי. יחד עם זאת, מצא בית המשפט כי בדין פנתה המבקשת בבקשות לעיון חוזר בתנאי מעצר הבית בשל ההפרות החוזרות של תנאי מעצרו אותן ביצע המשיב. הפרות אלו מחודש נובמבר, כך לטענת המבקשת, כללו שתי הפרות של יציאה מהבית ללא אישור ואירוע אחד של שהייה בבית ללא משמורן. בית משפט זה ציין בהחלטתו שההפרות לכאורה נעשו על רקע האזעקות והמצב הביטחוני ששרר אותה עת בשדרות, עיר מגוריו של המשיב, ושההפרה החמורה מביניהן הייתה בעת אזעקה כשליווה המשיב בת משפחתו למקלט הנמצא במרחק 100 מטר

מביתו. כיוון שנמצא שההפרות האחרונות שיוחסו למשיב בחודש נובמבר נבעו בעיקר מהמצב הביטחוני הקשה בשדרות, הורה בית משפט זה ביום 29.11.12 להאריך את מעצרו של המשיב בשלושים יום נוספים בלבד, ובמקביל לאפשר לו לבקש מבית המשפט המחוזי להשתחרר לחלופת מעצר הדוקה מזו שהיה נתון בה עד אותה העת, לפי שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.

בחלוף מועד שלושים ימים אלו הוגשה הבקשה שלפניי.

3.בא כוח המבקשת סבור כי ההפרות הרבות שהפר המשיב את תנאי מעצרו מצדיקות המשך החזקתו במעצר. לדידו, לא יכולה להיות מחלוקת כי המפקחות שפיקחו על המשיב עד למעצרו מחדש לא מילאו תפקידן כיאות, ונראה כי גם אין ביכולתן לעשות זאת. אימו של המשיב חולה ונדרשת למפגשי רופא מחוץ לביתה, ואילו המפקחת השנייה נאלצת לשהות לצד בעלה החולה. עוד מדגיש בא כוח המבקשת כי המשיב לא ניצל את ההזדמנות שהוענקה לו בהחלטת בית משפט זה מיום 29.11.12, ולא פנה לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן חלופת מעצר בתנאים הדוקים יותר. משכך, ולמרות שהתיק עוד צפוי להתנהל משך תקופה ארוכה (עד כה נקבעו שלושים ושלושה מועדים נוספים), מבקש בא כוח המדינה להורות על המשך מעצרו של המשיב למשך ארבעים וחמישה ימים נוספים.

4.מנגד, סבור הסנגור שיש לדחות את הבקשה ולשחרר את מרשו לחלופת מעצר הכוללת מעצר בית לילי בלבד. לדידו, המשיב סובל ועלול להמשיך לסבול זמן רב נוסף כתוצאה מהיקפו הגדול של התיק התלוי כנגדו הכולל אישומים אשר ברובם המכריע אינם נוגעים לו. אם ישאר המשיב במעצר עד תום ההליכים הרי שעשוי להיווצר מצב בו יהיה עצור מספר שנים, כאשר עוד לא הוכרע דבר לגבי אשמתו. ההפרות שביצע המשיב בתנאי מעצרו, לטענת הסנגור, הינן פעוטות בטיבן ולא כללו עבירות נוספות. לשאלת בית המשפט במהלך הדיון שהתקיים לפניי השיב הסנגור כי למיטב ידיעתו יתר הנאשמים משוחררים בחלופות מעצר תחת הגבלות שונות מה שמעצים את הבעייתיות במצב דנן בו רק המשיב שרוי במעצר. לבסוף טוען הסנגור שהמסוכנות תמשיך להשתקף מהמשיב גם בעתיד ולא ניתן לעשות דבר בעניין זה, אלא יש להפריד בין העונש שיוטל עליו באם יורשע בתיק העיקרי לבין שאלת המשך מעצרו בעודו בחזקת חף מפשע ולא להענישו בטרם עת ולהשאירו במעצר ממושך הצפוי עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אמנם, התיק העיקרי צפוי להימשך זמן רב. אולם בית משפט זה קבע לא אחת כי המשיב יוכל להגיש בקשה לשחרורו לחלופת מעצר לפי שיקול דעת בית המשפט המחוזי. בהחלטה האחרונה של בית משפט זה שניתנה על ידי כב' השופט ח' מלצר מיום 29.11.12, הוענקה למשיב ההזדמנות לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לדון פעם נוספת באפשרות שחרורו לחלופת מעצר. מטעמים שאינם ברורים – המשיב בחר שלא לעשות כן. עם זאת, שלאור ההפרות הרבות שביצע המשיב בתנאי חלופת המעצר בה היה נתון יש מקום להדק, ולא להקל כבקשת המשיב, בתנאי המעצר אלו. מובן כי לאחר שתחלוף תקופה מסוימת בה יהיה המשיב נתון במעצר בית מבלי שיפר את תנאי המעצר, ובית המשפט ימצא שאכן ניתן ליתן בו אמון, יהיה מקום לשקול הקלה בתנאי מעצרו. עד אז לא ניתן לשחררו למעצר בית לילי או בתנאים מקלים אחרים כבקשתו. על המשיב יהא להקפיד על תנאי חלופת המעצר עליהם יורה בית המשפט המחוזי, ככל שימצא לנכון לעשות כן, וכמובן שזאת רק במידה שהמשיב יממש את ההזדמנות הניתנת לו עתה שנית (ברוח החלטת כב' השופט מלצר הנ"ל מיום 29.11.12) לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לשחרורו לחלופת מעצר מתאימה על פי שיקול דעת בית המשפט המחוזי.

סיכומו של דבר, ובכפוף לאמור, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בזאת בארבעים וחמישה ימים נוספים, החל מהיום, 27.12.12, או עד למתן פסק דין בת"פ 19696-12-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.