בש"פ 7502/11 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

2.

ביום 26.1.2011 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום הנושא שני אישומים המייחסים למשיב עבירות של מעשה סדום, מין במשפחה ואיומים. כתב האישום כלל, בין היתר, עבירות שהתיישנו, ולכן הוגש נגד המשיב ביום 8.2.2011 כתב אישום מתוקן, אשר ממנו הושמטו העבירות שהתיישנו. כתב האישום המתוקן מייחס למשיב, בשני אישומים, עבירות של מעשה סדום ועבירות מין במשפחה. על-פי הנטען באישום הראשון, במהלך השנים 1994-1987, בהיות המתלוננת א' – היא אחותו של המשיב – בטווח הגילאים שבין 4 ל-12, נהג המשיב לבצע בה מעשים מגונים ומעשי סדום. על-פי הנטען באישום השני, במהלך השנים 1990-1987, בהיות המתלוננת ר' – גם היא אחותו של המשיב – בטווח הגילאים שבין 9 ל-12, נהג המשיב לבצע בה מעשים מגונים ומעשי סדום.

3.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 27.1.2011, הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' כהן ) על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת ועל הגשת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן.

במסגרת התסקיר, המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את המשיב לחלופות המעצר המוצעות. זאת הן בשל מסוכנותו של המשיב הן בשל אי-התאמתן של חלופות המעצר המוצעות. לעניין מסוכנות המשיב, שירות המבחן העריך אמנם כי הסיכוי להישנות התנהגות מינית פוגעת כלפי המתלוננות אינו גבוה, אולם, יחד עם זאת, קבע כי הסיכוי לשיבוש מהלכי משפט – בין היתר, על-ידי איום על המתלוננות – הוא בינוני. אשר לחלופות המעצר, שירות המבחן קבע כי חלופות המעצר המוצעות אינן מתאימות: האחת – שהות במצער בית בבית אב, משום שהאב אינו מסוגל לפקח על בנו באופן הדוק; והשנייה – שהות במושב שבו התגורר המשיב עד לאחרונה, בשל שלא הוצע כל גורם פיקוחי במקום.

4.

ביום 20.2.2011, בהמשך להגשת התסקיר, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. תחילה קבע בית המשפט כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב יסכן את שלומן של המתלוננות ויביא לשיבוש מהלכי משפט – באופן שמקים עילת מעצר לפי סעיפים 21(א)(1)(א) ו-21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי, בין היתר לנוכח התסקיר השלילי שהוגש מטעם שירות המבחן, כי חלופות המעצר שהוצעו אינן מתאימות. לעניין זה, הדגיש בית המשפט כי אין מדובר בענייננו במקרה חריג אשר מצדיק סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן.

5.

ביום 7.3.2011 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, ובמסגרתה הציע חלופת מעצר חדשה – בישיבה. בעקבות זאת, ולנוכח הסכמתה של המדינה, הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר משלים מטעם שירות המבחן לשם בחינת החלופה החדשה. בתסקיר המשלים קבע שירות המבחן כי חלופת המעצר החדשה אינה מתאימה. זאת, הן בשל אי-התאמתה הכללית של הישיבה לשמש כחלופת מעצר הן בשל אי-התאמתם הפרטנית של המפקחים שהוצעו.

בעקבות זאת, ביום 11.4.2011 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר, בהדגישו – כפי שהדגיש גם בהחלטתו המקורית – כי לא מתקיימות בענייננו נסיבות חריגות אשר יש בהן כדי להצדיק סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן.

6.

משחלפו תשעה חודשים, ומשפטו של המשיב טרם הסתיים, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. כפי שעולה מן הבקשה, משפטו של המשיב התעכב בעיקר לנוכח ניסיונות חוזרים ונשנים של הצדדים להגיע להסכמות במסגרת הליך של גישור. נכון להיום, קבוע התיק לדיון ביום 7.12.2011.

במסגרת הבקשה להארכת המעצר, מדגישה המדינה, בראש ובראשונה, את המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, לנוכח המעשים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום. עוד טוענת המדינה כי קיים חשש אמיתי להשפעה על עדים ואף להימלטותו של המשיב. לבסוף, מציינת המדינה כי כל חלופות המעצר שהוצעו על-ידי המשיב נבחנו על-ידי שירות המבחן, ונמצאו כבלתי-מתאימות. לעניין זה, המדינה מבהירה כי היא אינה מתנגדת לכך שהמשיב יציע חלופת מעצר חדשה, אשר תיבחן אף היא על-ידי שירות המבחן, אולם המשיב – כך נטען – נמנע מלעשות כן.

7.

בא-כוחו של המשיב טוען, מצידו, כי הסמכות של בית המשפט העליון להאריך את מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים, שמורה למקרים מיוחדים בלבד. הכלל – כך נטען – הוא שחרור נאשם, אשר היה נתון במעצר תקופה מצטברת של תשעה חודשים ושמשפטו לא הסתיים; והארכת מעצר – היא החריג. בא-כוחו של המשיב מוסיף וטוען כי המשיב נעדר עבר פלילי וכי העבירות המיוחסות לו בוצעו לפני למעלה מ-20 שנה, כך שלא נשקפת ממנו כיום מסוכנות כלשהי. לעניין זה, מציג בא-כוחו של המשיב תמליל של שיחה שניהל המשיב עם המתלוננת א', אשר במסגרתה אמר כי לא יפגע בה. לבסוף, בא-כוחו של המשיב מדגיש כי למרות האמור בתסקירים שהוגשו מטעם שירות המבחן, חלופות המעצר שהוצעו בעניינו של המשיב הן ראויות, ועל-כן יש לשחרר את המשיב לאחת מהן. לכל הפחות – כך נטען – יש להורות לשירות המבחן לבחון את החלופות מחדש.

8.

דין הבקשה להתקבל.

העבירות המיוחסות למשיב חמורות במיוחד. מתקיימות ראיות לכאורה לביצוען ולא הוסר החשש מפני שחרורו לחלופה שלא תותיר כל חשש מפני האפשרות שיפגע במתלוננות או ישבש הליכי משפט בדרך אחרת. יחד עם זאת, ניתן ללמוד מטעוני הצדדים כי המבקשת אינה שוללת חלופה למעצר שיהא בה כדי להבטיח את מטרות המעצר. שרות המבחן הביע דעתו כי החלופות שהציע המשיב, אין בהן כדי להבטיח את מטרת המעצר ובית המשפט המחוזי סמך על המלצת השרות. תרופתו של המשיב, במקרה זה, היא הצעת חלופה מתאימה שעשויה לבוא במקום המעצר שנגזר עליו.

כל עוד לא תאושר חלופה לשביעות רצונו של בית המשפט המחוזי – יש להיעתר לבקשת המדינה – המבקשת – ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום משפטו או למשך תשעים ימים מהיום – לפי המוקדם יותר – וכך אני מורה. המשיב יהא רשאי להציג בפני בית המשפט המחוזי חלופות אחרות למעצר – על מנת שאלה תבחנה על-ידי בית המשפט ועל-ידי שירות המבחן.