בש"פ 7521/10 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' טובי ) במ.ת. 33072-04-10 מיום 14.10.2010, בה הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

רקע עובדתי

1.

ביום 26.4.2010 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום כנגד המשיב ושני נאשמים נוספים (להלן: הנאשמים הנוספים ). לפי האישום הראשון בכתב האישום, ביום 13.4.2010 בשעה 17:00, ירד המתלונן על מנת לשוחח עם ילד אשר לדברי בנו הכה אותו קודם לכן (להלן: הילד ). בעת שהמתלונן הלך לעבר הילד, התקרב אחד הנאשמים הנוספים (להלן: נאשם 2 ) לעבר המתלונן וחסם את דרכו תוך שהוא דוחף אותו ומונע מבעדו להתקרב לעבר הילד. המתלונן אמר לנאשם 2 כי הוא מעוניין לשוחח עם הילד וזה בתגובה החל להכות את המתלונן. המשיב והנאשם השלישי (להלן: הנאשם 3 ) אשר עמדו בסמוך לנאשם 2 הצטרפו לנאשם 2 והחלו לתקוף את המתלונן באגרופים ובבעיטות כאשר במהלך הקטטה שלף הנאשם 3 סכין פרפר סגורה והחל להכות באמצעותה את המתלונן בראשו. במהלך הקטטה תפס הנאשם 2 אבן והכה באמצעותה את המתלונן. המתלונן אשר נאבק כל העת במשיב ובנאשמים הנוספים בניסיון להימלט, הצליח להימלט וברח לעבר בית קרוביו תוך שהוא מועד ומעקם את קרסול רגלו. כתוצאה מתקיפתם של המשיב והנאשמים הנוספים נגרמה למתלונן נפיחות ברגל שמאל והמתלונן נזקק לטיפול רפואי. לפיכך, הואשמו המשיב והנאשמים הנוספים בתקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 ובנסיבות סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

2.

לפי האישום השני, בסמוך לאחר האירוע נשוא האישום הראשון, פנה אביהם של הנאשמים 2 ו-3 למשפחת המתלונן בבקשה לערוך סולחה בין המשפחות. בני משפחת המתלונן נענו לבקשה והתכנסו לשם עריכת הסולחה (להלן: דירת ההתכנסות ). אביהם של הנאשמים 2 ו-3 הגיע לדירת ההתכנסות והתקשר לנאשם 2 וביקש ממנו להגיע. בעקבות האירועים נשוא האישום הראשון, קשרו המשיב והנאשמים הנוספים קשר להצטייד בנשק ותחמושת לקראת הגעתם לדירת ההתכנסות. המשיב והנאשמים האחרים הצטיידו באקדח cz

חצי אוטומטי (להלן: הנשק ), במחסנית ובכדורים (להלן: התחמושת ). המשיב והנאשמים הנוספים נכנסו יחד לדירת ההתכנסות כשברשותם הנשק והתחמושת. עם כניסתם לדירת ההתכנסות החל עימות מילולי בין הנאשם 2 לבין המתלונן אשר במהלכו פנה הנאשם 2 לנאשם 3 וצעק לו "תביא תביא". בתגובה שלף הנאשם 3 את הנשק מתחת לחולצתו, דרך אותו והעבירו לידי הנאשם 2. הנאשם 2 החזיק בנשק כשהוא טעון ומכוון לעבר בני משפחת המתלונן ואיים עליהם שיפגע בהם כאשר המשיב והנאשם 3 עומדים בסמוך לו. בני משפחתו של המתלונן קפצו לעבר הנאשם 2 בניסיון לתפוס את האקדח ולמנוע שימוש בו. הנאשם 2 ירה ירייה אחת כאשר הקליע פגע ברצפת החדר. כתוצאה מהירי פגעו רסיסים ברגליו של אחד מבני משפחת המתלונן וחדרו לשוקיו. לאחר הירי פרצה קטטה כאשר בני משפחת המתלונן ניסו לתפוס את הנשק מידיו של הנאשם 2 ואילו המשיב ונאשם 3 תקפו את יתר הנוכחים במקום ההתכנסות. לאחר שהנשק נתפס על ידי בני משפחת המתלונן, נמלטו המשיב והנאשמים האחרים מדירת ההתכנסות כאשר בעת מנוסתם תקף הנאשם 2 באגרוף את אחד מבני משפחתו של המתלונן. בעקבות הירי הובהל בן משפחת המתלונן שנפצע מהרסיסים לבית החולים כאשר במהלך אשפוזו הוצאו רסיסים מרגלו הימנית ובוצעו הטריות של פצעים שנגרמו כתוצאה מחדירת הרסיסים.

המשיב והנאשמים הנוספים הואשמו בקשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירות בנשק, לפי סעיף 144(א)+סעיף 144(ב) רישא+סעיף 144(ג)(1) בנסיבות סעיף 29 לחוק העונשין; איומים לפי סעיף 192 בנסיבות סעיף 29 לחוק העונשין; פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1)+(א)(2) ובנסיבות סעיף 29 לחוק העונשין; תקיפה סתם בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(א) לחוק העונשין. בנוסף, הואשמו הנאשמים 2 ו-3 בפציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1) ו(א)(2) ובנסיבות סעיף 29 לחוק העונשין.

הליכים קודמים

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי הורה לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של המשיב. מכתב הערר עולה כי בתסקיר שהתקבל ביום 17.5.2010 צויין כי המשיב השתחרר ביום 3.3.2010 מריצוי עונש מאסר של 14 חודשים בגין עבירת רכוש. עוד עולה כי נוכח מעצרו של המשיב בגין האישומים דנן הופסק הפיקוח עליו במסגרת תוכנית השיקום שהוכנה עבורו על ידי הרשות לשיקום האסיר. המשיב מעורב בפלילים מאז היותו בן 15, שהה עשרה חודשים בהוסטל נופית, אך לאחר שהפר הוראה חוקית בעת שהייתו שם הועמד לדין. בהמשך ריצה שני עונשי מאסר. האחרון, ממנו שוחרר בחודש מרץ 2010, לאחר 14 חודשי מאסר, מתוך 17 חודשי מאסר שנגזרו עליו. עורך התסקיר התרשם כי המשיב הינו צעיר המנהל אורח חיים שולי ולא יציב לאורך השנים, והוא משליך את האחריות על המשטרה שלטענתו מנסה להתנכל לו לאור עברו הפלילי. שירות המבחן התרשם כי המשיב מנתב את חייו בדרכים עברייניות וחרף גילו הצעיר ומאסריו הקודמים נותר בעמדה מתגוננת ומשליכה ואינו יכול להוביל לשינוי דפוסי התנהגותו. עוד צויין בתסקיר כי אובחנה אצל המשיב בעיה בקבלת גבולות. בסיפא של התסקיר התרשם שירות המבחן כי רמת המודעות הנמוכה של המשיב להתנהלותו הבעייתית מעלה את הסיכון להישנות מעורבותו בפלילים. אביו של המשיב מסר לשירות המבחן כי אין באפשרותם של הורי המשיב לפקח על בנם בביתם. נוכח האמור לעיל נמנע שירות המבחן מהמלצה על שחרורו של המשיב ממעצר.

4.

ביום 25.5.2010 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיב ונאשם 2 עד לתום ההליכים נגדם בשל המסוכנות הנובעת ממעשיהם, חוסר מורא מרשויות אכיפת החוק כמו גם לאור דפוסי התנהגות של ארגון פשיעה בהתהוות. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי מעשיו של המשיב מעידים על מוכנות ליטול סיכונים בלתי סבירים. במהלך חודש אוגוסט 2010 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר במעצרו. בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר משלים בעניינו בו תיבחן חלופת מעצר נוספת. ביום 3.10.2010 הוגש תסקיר משלים בעניינו של המשיב אשר המליץ על שחרורו לחלופת מעצר בבית הוריו (להלן: התסקיר המשלים ). שירות המבחן התרשם כי נוכח העובדה שהמשיב החל להבין את הבעייתיות בהתנהלותו ובשל העובדה שהמשיב חידש את הקשר עם הוריו, המוכנים כעת לפקח עליו, ניתן לשחררו לחלופת מעצר בבית הוריו. עם זאת ציין שירות המבחן כי בשל התרשמותו מקשייהם של הוריו להציב גבולות להתנהגותו של המשיב, ממליץ הוא לחזק את החלופה בתוספת של איזוק אלקטרוני.

5.

ביום 14.10.2010 התקיים דיון בעניינו של המשיב ונחקרו המפקחים המוצעים, הוריו של המשיב. בו ביום הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו בתנאים מגבילים, זאת נוכח השינוי בעמדת המשיב ומוכנותם של הוריו לפקח עליו. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי המשיב יהיה נתון במעצר בית מלא בבית הוריו ויהיה תחת פיקוחם והשגחתם. המשטרה תהא רשאית לבקר בכל עת בבית המשפחה על מנת לוודא את קיום תנאי השחרור. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב יהיה נתון באיזוק אלקטרוני. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב יחתום על התחייבות עצמית על סך 15,000 ש"ח ובנוסף יחתמו שני המפקחים על ערבות בסך של 15,000 ש"ח כל אחד. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי תופקד ערובה כספית במזומן בסך של 10,000 ש"ח להבטחת קיום תנאי שחרורו של המשיב. בנוסף לכך הורה בית המשפט המחוזי על העמדתו של המשיב בפיקוח מעצר במסגרת שירות המבחן למשך שישה חודשים. בית המשפט המחוזי קבע כי המשיב ישוחרר לאחר המצאת הבטוחות ואישור ממנהלת האיזוק האלקטרוני בדבר הסדרת הפרטים המוקדמים לביצוע האיזוק. כנגד החלטה זו של בית המשפט המחוזי מופנה הערר שלפניי.

נימוקי הערר

6.

לטענת העוררת – באמצעות ב"כ, עו"ד נעימה חנאווי –

בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו משלא נתן את המשקל הראוי למסוכנות הנובעת מהמשיב לאור עברו הפלילי, כמו גם מנסיבות ביצוע העבירות דנן ומהעובדה כי הן בוצעו בעודו אסיר ברישיון. לטענת העוררת, שגה בית המשפט המחוזי משסבר כי הוריו של המשיב כשירים לשמש כמפקחים וזאת לאור האמור בתסקיר המשלים בו צויין כי שירות המבחן התרשם מקשייהם של הורי המשיב להציב לו גבולות בעבר. העוררת גורסת כי אין באיזוק האלקטרוני כדי לפתור בעייתיות זאת נוכח העובדה כי לא ניתן לתת אמון במשיב, כפי שעולה מניסיון העבר. בתסקיר המשלים נאמר כי המשיב אך החל להפנים את הבעייתיות בהתנהלותו ואין בכך להצביע על שינוי ממשי בעמדתו. נוכח כישלון הרשות לשיקום האסיר ושירות המבחן בעבר, טוענת העוררת כי לא ניתן להניח שהוריו של המשיב יציבו לו את הגבולות הנדרשים. לטענת העוררת מדובר במשיב שהינו "פגע רע" ו"שור מועד", שכן חרף גילו הצעיר עברו הפלילי עשיר וכבד והוא כולל 12 עבירות ובהן תקיפה, סחיטה באיומים, הדחה בחקירה, שוד מזוין ועבירות סמים ורכוש. מכל הטעמים שלעיל מבקשת העוררת לקבל את הערר ולהורות על המשך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

תגובת המשיב

7.

לטענת המשיב – באמצעות ב"כ, עו"ד ויסאם עראף –

יש לדחות את הערר ולהותיר על כנה את החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר אותו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. מדובר בחלופת מעצר ראויה אשר יש בה להפיג את החשש ממסוכנותו הנטענת בשל מקבץ התנאים המגבילים שנקבעו במסגרתה. לטענתו, הוא מבין את חומרת מעשיו, כפי שאף עולה מהתסקיר המשלים, וגורס כי יש ליתן בו אמון בנסיבות העניין. עוד הוסיף המשיב, כי הסיבה בגינה הוריו סירבו ליטול אחריות על פיקוחו כפי שעולה מהתסקיר הראשון, אינה משום היעדר יכולתם לעשות כן, אלא משום רצונם להרתיעו על מנת לגרום לו לחזור לדרך הישר. עוד הוסיף המשיב כי למרות שלא ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לעניין הראיות לכאורה, הרי שחלקו במסגרת האישום השני הינו שולי אין באירועים הנטענים באישום הראשון כדי להצדיק הותרתו במעצר עד תום ההליכים בהינתן חלופת מעצר הולמת ואפקטיבית.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

9.

אכן, המעשים המיוחסים למשיב במסגרת כתב האישום מעידים כי נשקפת ממנו מסוכנות, ועל כך אף מעיד עברו הפלילי העשיר הגם שעסקינן במי שאך מלאו לו עשרים שנים בלבד. ואולם, חוק המעצרים שנחקק ברוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מצווה על בית המשפט לרדת לשורש העניין ולבחון האם ניתן להסתפק בנסיבות העניין בחלופת מעצר (ראו: סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים). בית המשפט המחוזי בחן את חלופת המעצר המוצעת, בהתאם להמלצות שירות המבחן, והשתכנע כי הוריו של המשיב יכולים לשמש מפקחים הולמים, לאחר שהתרשם מהם באופן בלתי אמצעי באולם בית המשפט. בית המשפט המחוזי סבר כי האיזוק האלקטרוני והתנאים המגבילים הנוספים עליהם הורה אמורים לחזק את תנאי חלופת המעצר ולאיין את החשש הנובע מהעובדה כי הוריו של המשיב לא הצליחו להציב עבורו גבולות בעבר.

10.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ושקלתי את עניינו של המשיב סבור אני כי חלופת המעצר עליה הורה בית המשפט המחוזי מספקת בנסיבות העניין ויש להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים עליהם הורה בית המשפט המחוזי. תנאים אלו מאזנים נכונה בין החשש הנובע ממסוכנותו של המשיב לבין זכותו לחירות והאפשרות להגשים חירות זאת באמצעות חלופת מעצר נאותה המלווה בתנאים מגבילים שמשקלם המצטבר יהווה גורם מרתיע ממשי עבור המשיב.

11.

אדגיש כי המשיב לא ישוחרר לחלופת מעצר עד אשר יתקיימו כל התנאים המקדמיים המפורטים בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 14.10.2010.

12.

אשר על כן, הערר נדחה.