בש"פ 7543/06 פאיז אבו סאלח נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית-משפט השלום בנצרת נטען, כי המבקש, בצוותא עם אחרים, כרה באמצעות כלים כבדים ושלא כדין, עשרות אלפי טון של אבן גיר משטחים נרחבים ברמת הגולן. במסגרת הסדר טיעון, הודה המבקש בעובדותיו של כתב האישום, למעט בעלותו על השטח המדובר, ובכמויות המחצבים אשר נכרו ממנו. דינו של המבקש נגזר ל-18 חודשי מאסר, מתוכם שבעה חודשים מאחורי סורג ובריח ויתרתם על תנאי. נוסף לכך, הופעל, באופן חופף, מאסר על תנאי בן עשרה חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו, כך שתקופת המאסר בה עליו לשאת היא עשרה חודשים. נוסף לכך, חויב המבקש בתשלום קנס בסך של 600,000 ש"ח, ובית-המשפט הורה על חילוט הציוד הכבד אשר נמצא בשטח המחצבות.

2.המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בנצרת. תחילה הופנה הערעור גם להרשעה, אולם בהמשך צומצם לעונש בלבד, ובין היתר, נטען כי לא היה מקום להפעלתו של המאסר המותנה. תסקיר מבחן שהוגש בענייננו של המבקש, ציין כי חרף כך שהמבקש התעלם מהוראות חוק פעמים רבות, הוא ערך חשבון נפש בעקבות מעשיו האחרונים. אשר על כן, המליץ הוא להפחית מגובה הקנס שהוטל על המבקש, תוך הותרת עונש המאסר על כנו. נוכח חומרתן של עבירות הכרייה, הרצון להתריע מפני ביצוען, ועברו הפלילי המכביד של המבקש בעבירות כגון דא, הותיר בית-המשפט המחוזי את המאסר וחילוט הציוד על כנם, אולם הורה על הפחתת הקנס ל-300,000 ש"ח.

3.בבקשה שבפני עותר המבקש כי תינתן לו ארכה להגשת בקשת רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת, וכי אדון בה לגופה. לטענת בא-כוח המבקש, הוא קיבל עליו את ייצוגו בשבוע האחרון, ומכאן כי יש להיענות לבקשתו להארכת מועד. להשקפתו, בקשתו מצדיקה מתן רשות ערעור בנימוק כי הודאתו בבית-משפט השלום ניתנה עקב לחצים בלתי הולמים שהופעלו עליו במהלך הדיון. המבקש מוסיף וטוען, כי ייצוגו בפני בית-המשפט המחוזי לאו ייצוג הוא, באשר הוא אינו יודע מדוע חזר בא-כוחו מן הערעור כנגד ההרשעה, והסתפק בהשמעת השגותיו כנגד העונש בלבד.

4.החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור לגופה, באשר דינה להידחות. כידוע, הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה, הואיל והיא נועדה למקרים בהם עולה שאלה משפטית כללית, אשר השלכותיה חורגות מעניינו הקונקרטי של המבקש. אין זה המקרה שבפני. באשר לטענה בדבר ייצוגו הכושל של המבקש, ובכלל זה חזרתו של בא כוחו מן הערעור שהוגש על הכרעת-הדין, אציין כי היה זה המבקש שהחליט למנות סנגור פלוני ולא אלמוני, ואין לו להלין אלא על עצמו על הדרך בה בחר בא כוחו לילך. באשר לעונש - כידוע, חומרת העונש כשלעצמה אינה מהווה עילה למתן רשות לערער, ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם (רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , לא פורסם). זאת ועוד, חומרתה של כרייה בלתי חוקית נעוצה בנזק בלתי-הפיך הנגרם כתוצאה ממנה, שכן משאבי הטבע מצומצמים הם, ואינם ניתנים להשבה. מבחינה זו, אין בעונש חומרה כלשהי. כך או כך, בחינתם של פסקי הדין שניתנו בערכאות קמא בעניינו של המבקש מלמדת כי עניינו נבחן בקפידה, ועל כן אין מקום לשוב ולעסוק בו.

הבקשה נדחית.