רע"פ 9655/02 דמירי מגולשוילי נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית-משפט השלום באשדוד בעבירות של תקיפת בת-זוג, הגורמת לחבלה ממשית ואיומים. על-פי כתב האישום, תקף המבקש את אשתו, הכה אותה וגרם לה לחבלות. בנוסף, איים המבקש על אשתו, שאם תתגרש ממנו הוא יהרגהּ. בית-משפט השלום גזר על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי, וכן הפעיל עונש של ששה חודשי מאסר על-תנאי – שהוטל על המבקש בגין עבירה דומה בה הורשע כשלושה שבועות לפני ביצוע העבירה הנוכחית – אשר ירוצה בחופף.

המבקש ערער על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו בקובעו, כי למתלוננת נגרמה חבלה חמורה בגין תקיפתו של המבקש; כי העבירה הנוכחית בוצעה אך שלושה שבועות לאחר שהורשע המבקש בגין עבירה דומה; וכי יתכן ואף היה על המשיבה לשקול הגשת ערעור על קולת העונש, שכן העונש שהוטל על המבקש איננו חמור כלל.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה טען המבקש, כי למרות חומרת מעשיו, מן הראוי לאפשר לו לשקם את חיי משפחתו, וללמדו – באמצעות טיפול שיקומי – כיצד לשלוט בכעסיו; וכי מאז ביצוע העבירה הנוכחית, לא ביצע המבקש עבירות אלימות נוספות. כן הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

יש לדחות את הבקשה. כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות כשלעצמן עילה לדיון בגלגול שלישי. ראו בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם). לאחר שעיינתי בטענות המבקש, לא מצאתי כי בקשתו מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה סטייה מכלל זה.

לגוף העניין יוער, כי עונשו של המבקש אינו נוטה לחומרא, לנוכח חומרת מעשיו, ולאור העובדה שלא מדובר במעידה חד פעמית, אלא בהתנהגות המאפיינת את המבקש.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משכך, מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במשטרת אשדוד, בתאריך 18.11.02 עד לשעה 12:00.