רע"פ 2073/12 סעוד עיסא נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין :

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בן-יוסף) בעפ"ת 1728-01-12 מיום 9.2.12, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (השופט נהרי) בפ"ל 1039/08 מיום 1.11.11. עניינו של המקרה בתמצית נהיגה בעת פסילה שבגינה הוטל עונש מאסר בפועל.

רקע והליכים

ב.

המבקש הואשם בבית המשפט לתעבורה בכתב אישום המייחס לו עבירות של "נהיגה בזמן פסילה" ו"נהיגה ללא רישיון תקף" (לפי סעיפים 67 ו-10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961) ו"שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף" (לפי סעיף 2(א) לפקודת הביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970). על פי כתב האישום, נעצר המבקש על ידי המשטרה ביום 15.04.07. קודם לכן, ביום 17.10.06 נפסל המבקש מנהיגה לתקופה בת 30 ימים ורישיונו הופקד בתאריך 19.3.07. על כן, במועד בו נעצר, נהג המבקש ללא רישיון נהיגה תקף (ואף ללא ביטוח תקף). הפסילה, הוטלה על המבקש, בנוכחותו, במסגרת הליך קודם בגין עבירות מרמה, הונאה וזיוף (ת"פ (כפר סבא) 2292/06 אריאל נ' עיסא (להלן פסק הדין הפלילי ).

ג.

לאחר דחיות רבות של מועד הדיון הראשון, נוכח בקשותיו של המבקש (אשר התפרסו על פני כשנה עובר למתן תשובה לכתב האישום), הודה המבקש, כי נתפס ב"נהיגה" אך כפר בעובדה שנהג תחת "פסילה" במועד מעצרו. מועד הדיון הבא נדחה אף הוא מספר פעמים, תוך כדי שהמבקש הדגיש, כי ישנה מחלוקת בעניין הפסילה. עד שלבסוף, ביום 13.9.11, הודיע בא כוחו, כי לאחר שנשקל העניין בחר שלא להעיד את המבקש ולא לקיים פרשת הגנה כלל (נקודה חשובה לשיטת בית המשפט לתעבורה) . המחלוקת העיקרית היתה איפוא, אימתי נכנסה הפסילה האמורה לתוקף. לשיטת המבקש, בפסק הדין הפלילי נקבע, כי הפסילה בפועל תחל מיום סיום ריצוי העונש בן 21 ימי המאסר לריצוי בעבודות שירות שהוטל עליו באותו הליך, ועל כן סבר המבקש, כי בעת מעצרו על ידי המשטרה החזיק ברישיון תקף כדין (שנשלח אליו על ידי משרד הרישוי). מאידך גיסא טענה המשיבה, כי רישיון המבקש הופקד ביום 19.3.07 ומכאן, כי המבקש נהג ב"זמן פסילה" בעת מעצרו על ידי המשטרה (15.04.07, 4 ימים לפני תום הפסילה). בית המשפט לתעבורה בחן את יסודות עבירת הנהיגה בזמן פסילה ואת ראיות התביעה וקבע, כי יש להרשיע את המבקש בכל עבירות כתב האישום, וכי מועד הפסילה השיפוטית החל בעת הפקדת הרישיון שהוכחה על ידי התביעה, קרי 19.3.07. עוד הוסיף בית המשפט לתעבורה, כי אם אין ניתן לקבל את טענת התביעה ביחס למועד הפקדת הרישיון, שבמצב כזה לא הופקד הרישיון מעולם (שכן לא הובאו כל ראיות אחרות), ועל כן המבקש עדיין מצוי ב"פסילה" (לפי סעיף 42(ג)(1) הקובע, כי במניין ימי הפסילה לא תבוא התקופה שחלפה עד הפקדת הרישיון). לסיום הוסיף בית המשפט לתעבורה, כי יש לזקוף לחובת המבקש את בחירתו שלא לעלות על דוכן העדים או להציג ראשית ראיה כנגד תיק התביעה. נוכח כל האמור, הטיל בית המשפט לתעבורה על המבקש קנס של 2,500 ₪, הפעיל עונש מאסר על תנאי אשר הוטל במסגרת פסק הדין הפלילי, מאסר על תנאי ל-7 חודשים ופסילת רישיון לתקופה של 18 חודשים. בית המשפט לתעבורה עמד גם על השיקולים המרכזיים לקולה, ובהם מצבו המשפחתי של המבקש, ומאידך גיסא, ציין את הרשעותיו הקודמות, 56 במספר, כשיקול מרכזי לענישה מחמירה.

ד.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על הכרעת הדין תוך שציין אף הוא בשנית את בחירת ההגנה שלא להציג ראיות הגנה. בנוגע לערעור על גזר הדין, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, אך ציין, כי נפלה טעות תחת ידו של בית המשפט לתעבורה, שכן בניגוד לסעיף 55 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הפעיל מאסר מותנה בלא שהטיל מאסר נוסף וכן הטיל מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי ציין, כי עסקינן בטעות של "חוסר תשומת לב" ויש לתקנה כך שתתיישב עם הוראות החוק; אולם לגופו של ענין, בכל הנוגע למאסר בפועל מדובר בהחלטה "נכונה עניינית". הוא חזר והטיל איפוא על הנאשם עונש מאסר בפועל של שישה חודשים אשר ירוצה בחופף למאסר המותנה שהופעל על ידי בית המשפט לתעבורה. בנוסף, בוטל המאסר על תנאי הנוסף (7 חודשים) שהוטל בבית המשפט לתעבורה. יתר רכיבי גזר הדין הושארו על כנם.

הבקשה

ה.

לשיטת המבקש, יש להיעתר לבקשת רשות הערעור שכן מדובר במקרה המעורר חשיבות ציבורית המקיים את הנסיבות החריגות שנקבעו בהלכת חניון חיפה

( רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) . לטענתו, מעלה המקרה סוגיה אנושית-מצפונית, ועל כן שיקולי הצדק מורים על קבלת הבקשה. המבקש מוסיף, כי עקב הטעות שנפלה בפסק דינו של בית המשפט לתעבורה היה מקום להשיב את הדיון אליו כדי לגזור מחדש את דינו של המבקש. לבסוף טען המבקש, כי היה מקום לדון אותו לקולה, ובמיוחד להימנע מהשתת מאסר בפועל, בין היתר, נוכח נסיבות חייו כמפרנס יחיד ואב לארבעה ילדים.

דיון והכרעה

ו.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. המבקש לא הראה לאמיתו מדוע יש ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי, וסבורני, כי מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החורגים מעניינם הקונקרטי של הצדדים על פי הלכות בית משפט זה :

"כלל הוא כי רשות ערעור בפני בית משפט זה בגלגול שלישי ניתנת במשורה, וזאת במקרים בהם עומדת להכרעה שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים. כלל זה חל לגבי בקשה להתערב בהכרעת הדין, ועל אחת כמה וכמה כך הוא מקום שהבקשה נוגעת להיקף העונש" (רע"פ 3757/04 עומר זידאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 6 - השופטת פורקצ'יה).

נזכיר כי, טענות שעניינן חומרת העונש או קולתו אינן ככלל עילה לדיון בגלגול שלישי (בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). יתכנו חריגים ,אך במקרה זה, שהיו לו שני ימיו השיפוטיים במלואם וכדבעי, אינו בקהלם.

ז.

לגופו של עניין יצוין, כי שתי הערכאות בחנו את מכלול שיקולי הענישה ונוכח עברו הבעייתי של המבקש, לגבי הרשעות ש כללו שימוש במסמך מזויף, התחזות ונהיגה בעת פסילה, וכן בעבירות מהירות, אי ציות לתמרורים ועבירות רבות בעלות אופי בטיחותי, הטילו על הנאשם עונש מאסר בפועל. ואכן, אין מנוס מנקיטת יד קשה כלפי עברייני תנועה המקלים ראש בחוק, ושהוזהרו בענישה פחותה ללא הועיל. יפים לעניין זה דבריו של השופט ג'ובראן במקרה אחר, בו הושת מאסר בפועל:

"בענייננו, המבקש הורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, שימוש ברישיון נהיגה מזויף ונהיגה ברשלנות, אשר אין להקל ראש בחומרתן, זאת במיוחד לאחר שהמבקש כבר הורשע באין ספור עבירות תנועה שונות בעברו [...] התנהגותו המתמדת מעידה על זלזול בוטה בחוק והעדר כל מורא מפניו. אף ההרשעות הקודמות הרבות של המבקש לא מנעו ממנו לשנות את התנהגותו. המבקש חזר שוב ושוב על מעשיו והמשיך לסכן את חייהם של הנוסעים בכביש והעוברים ושבים" (רע"פ 4238/08 עומר גרייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ח.

איני נעתר איפוא לבקשת רשות הערעור.