רע"פ 3804/05 אברהים אבוקרינאת נ. מדינת ישראל

בפני בקשת רשות ערעור על פסק-דין שניתן בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"פ 7084/05 מיום 6.4.05, אשר דחה את ערעור המבקש על גזר-הדין שהוטל עליו על-ידי בית-משפט השלום בבאר-שבע ביום 3.2.05.

כנגד המבקש הוגש, ביום 4.4.04, לבית-משפט השלום בבאר-שבע כתב אישום, המייחס לו שתי עבירות של החזקת נשק, עבירות לפי סעיף 144(א) רישא, לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובנוסף עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק.

על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 1.4.04, החזיק המבקש בביתו אקדח מסוג "ברטה", בלא רשות על-פי דין להחזקתו, וכן החזיק שתי מחסניות (113 כדורי אקדח 9 מ"מ) בלא רשות על-פי דין להחזקתם. באותו מועד ומעמד, החזיק המבקש בנרתיק לאקדח ובמכשיר לראיית לילה, אשר קיים חשד סביר שהם גנובים.

ביום 18.1.05 הרשיע בית-משפט השלום בבאר-שבע (כבוד השופט י' שפסר) את המבקש - על-פי הודאתו - בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון, ולפיו אוחדו שתי עבירות החזקת הנשק שבכתב האישום המקורי, לעבירה אחת.

ביום 3.2.05 גזר בית-משפט השלום את עונשו של המבקש והטיל עליו עונש מאסר של שנים-עשר חודשים, מתוכם ארבעה חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על-תנאי למשך שלוש שנים, כן הוטל עליו קנס בסך 5,000 ש" ח ונשקו חולט לטובת המדינה.

על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל ו-ר' יפה-כ"ץ) דחה את הערעור וקבע, כי עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש אינו חמור כלל ועיקר, וכי בית-משפט השלום התחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש בעת שהטיל עליו את העונש. בית-המשפט המחוזי סבר, כי אין מקום להקלה נוספת ולכן דחה את הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה חוזר המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי. לטענת המבקש, בית-המשפט המחוזי, כמו גם בית-משפט השלום, לא שקלו את כל הנתונים והנסיבות האישיות והמיוחדות של המקרה. לגישתו, נסיבותיו האישיות הינן נסיבות קשות, שכן מדובר באב למשפחה ברוכת ילדים (11 ילדים), מתגורר בפזורה הבדואית, אשר עול פרנסת המשפחה מוטל על כתפיו. המבקש מדגיש את עברו הפלילי הנקי, למעט עבירות ישנות, אשר אינן רלוואנטיות לתיק זה. לגישתו, האחריות שנטל על עצמו, החרטה העמוקה שהביע, וההבנה המלאה לחומרת מעשיו, במיוחד שמדובר במעידה ראשונה שאינה תואמת את אישיותו והנורמות עליהן חונך וגדל, מצדיקות הקלה בעונשו.

מנגד, סבורה המשיבה, כי אין במקרה זה עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, שכן בעניינו של המבקש לא נפסקה כל הלכה חדשה, וכי הוא אינו מעורר סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית כלשהי.

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור, נחה דעתי, כי דינה להידחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים, בהם נפסקה הלכה חדשה או במקרה בו מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית (ראו רע"פ 4733/99 דני בכר נ' מדינת ישראל , (לא פורסם)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית.

בנוסף, כלל הוא, כי טענות הנוגעות לחומרת העונש אינן מקימות עילה לדיון ב"גלגול שלישי", למעט במקרים יוצאי דופן (ראו רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , (לא פורסם)). לא מצאתי מקום לסטות מכלל זה במקרה דנן. נסיבותיו של המקרה, עם כל הצער שבו, אינן בגדר נסיבות חריגות, והמקרה איננו נופל בגדר אותם מקרים נדירים בהם יש הצדקה להתערבות בגזר-הדין.

במקרים אחרים דומים כבר ציינתי, כי עבירת החזקת נשק ללא רשות כדין, נמנית על העבירות החמורות, המצדיקות הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל, גם על מי שזו עבירתו הראשונה (ראו רע"פ 2718/04 פואד אבו דאחל נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(1) 3401). במאזן השקלא–טריא בעבירות מסוג זה, על בית-המשפט לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולאינטרס ההרתעתי, על-פני נסיבותיו האישיות של העבריין.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

על המבקש להתייצב ביום 19.6.05 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לשם תחילת ריצוי עונשו.