רע"פ 10376/05 פאדי ברהום נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 9438/05 מיום 10.10.05, אשר דחה את ערעור המבקש על גזר-הדין שהוטל עליו על-ידי בית-משפט השלום בבית-שמש ביום 24.11.04.

כנגד המבקש הוגש, ביום 4.4.04, לבית-משפט השלום בבית-שמש כתב אישום, המייחס לו עבירה של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 13.8.01, נשא המבקש אקדח מסוג " F.N ", ודרך אותו באוויר מספר פעמים. משהבחין המבקש בשוטרים שהתקרבו לעברו, נכנס הוא במהירות לביתו והטמין את האקדח, ובו מחסנית תואמת, באחד מחדרי הבית.

ביום 25.7.04 הרשיע בית-משפט השלום בבית-שמש (כבוד השופט א' רון) את המבקש - על-פי הודאתו - בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, וגזר עליו, ביום 24.11.04, את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים, מתוכם חודשיים ירוצו בין כותלי בית-הסוהר, והיתרה בעבודות שירות, בכפוף לאישור הממונה; מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך שנתיים; בנוסף, חולט נשקו של המבקש לטובת המדינה.

על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיאה מ' ארד והשופטים מ' שידלובסקי-אור ו-מ' רביד) דחה את הערעור בקובעו, כי מדובר בעבירה הטומנת בחובה סכנה של ממש לציבור. בית-המשפט אף הוסיף וציין, כי בעבירות מסוג זה יש לתת משקל נכבד לאינטרס הציבורי ולהעדיפו על-פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה מעורר המבקש שתי טענות עיקריות. האחת, כי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי לא היה מנומק כדבעי. השניה, מכוונת כנגד מדיניות הענישה המחמירה בה נוקטים בתי המשפט, כך לטענת המבקש, בכל הנוגע לעבירות החזקת נשק.

מנגד, סבורה המשיבה, כי הבקשה דנא אינה מעלה כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, המצדיקה דיון בגלגול שלישי, שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא.

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור, נחה דעתי, כי דינה להידחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים, בהם נפסקה הלכה חדשה או במקרה בו מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 ). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה ליבון נוסף של הסוגיה בפני ערכאה שלישית.

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

אף לגופו של עניין, איני מוצא כל ממש בבקשה. בית-משפט זה עמד לא אחת בעבר על כך שעבירת החזקת נשק ללא רשות כדין, הינה עבירה חמורה, המצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל, גם על מי שזו עבירתו הראשונה (ראו רע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1281/05 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 3804/05 אבו-קרינאת נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). בבוא בית-המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין.

איני מוצא ממש אף בטענה כנגד מגמת ההחמרה בענישה בגין ביצוע עבירות של החזקה ושימוש בנשק חם מסוגים שונים. ענישה מחמירה ומרתיעה, עשויה לתרום להקטנת ממדי תופעה זו, אשר פשתה כנגע בחברה, ומתרחשת לא אחת. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס , פ"ד נח(5) 541:

"מן הראוי שיהיה בעונש כדי להרתיע מנפיצות התופעה העבריינית של החזקה, נשיאה ושימוש בנשק חם מסוגים שונים. גם אם נכון הדבר כי עד כה רמת הענישה בעבירות של החזקת נשק אינה גבוהה, הרי שהמציאות השוררת היום בארץ - זמינותו של נשק חם ורב עוצמה שיש עמו פוטנציאל להסלמה באלימות העבריינית והאידיאולוגית כאחד - מחייבים מתן ביטוי עונשי הולם והחמרה ברמת הענישה".

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 8.11.05 - בנוגע לעיכוב ביצוע גזר-הדין - מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 30.5.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במשטרת ישראל, במגרש הרוסים בירושלים, לשם תחילת ריצוי עונשו.