רע"פ 1281/05 זיאד ח'אלד מחאג'נה נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 134/05, מפי כב' הנשיא מ' לינדנשטראוס והשופטים י' דר ו-א' שיף.

2.המבקש הורשע על פי הודאתו בבית-משפט השלום בחדרה בעבירות בנשק, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעבירה של יריות באיזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א לחוק העונשין. על-פי דברו של כתב האישום, בתחילת שנת 2003 רכש המבקש וקיבל לידיו שלא כדין תת-מקלע מסוג "קרל גוסטב". בהמשך הפעיל המבקש את כלי הנשק וירה ממנו כדור אחד, בסמוך לביתו שבאום-אל-פאחם. בחודש אוגוסט 2003 תפסה המשטרה את הנשק בביתו של המבקש, ובכליו נתפסו גם שתי מחסניות התואמות לתת-המקלע. משהורשע כך בדינו נגזרו על המבקש - לאחר קבלת תסקיר מיבחן - 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-9 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים לבל ישוב ויעבור את העבירות שבהן הורשע. תת-המקלע חולט.

3.המבקש ערער על גזר-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה, בטוענו כי העונש אשר הושת עליו חמור הוא ביתר. הערעור נדחה.

4.בבקשה שלפניי שב המבקש וטוען כי גזר-דינו חורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים ואף במקרים חמורים יותר. לפי הטענה, טעה בית-משפט קמא משלא ייחס חשיבות לנסיבותיו המיוחדות של המבקש, נסיבות שהיה בהן כדי לשמש משום שיקולים לקולה בגזירת הדין. לפי הטענה, העבירה בוצעה בתום לב, מבלי שהמבקש היה מודע לחומרת המעשה. נטען כי המבקש מכר לפלוני סוס, והואיל ופלוני לא שילם למבקש את חובו, הפקיד פלוני בידי המבקש את הנשק כפיקדון. עוד נטען כי המבקש הינו איש משפחה ואדם נורמטיבי, וכי בעברו אך עבירה של תקיפת עובד ציבור אשר בוצעה בשנת 1998. כן היפנה הסניגור לעובדה כי המבקש הודה מייד בעבירות ושיתף פעולה עם חוקריו וכי הביע חרטה כנה ואמיתית על מעשיו.

5.דין הבקשה דחייה, שכן אין היא מעלה שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה מתן רשות ערעור. יתר-על-כן: הלכה היא מלפנינו כי טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות עילה לקיום דיון בגלגול שלישי אלא במקרים נדירים ומיוחדים. ראו: רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1950/03 עזריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם). עניינו של המבקש אין הוא בא בגדר אותם חריגים מיוחדים.

6.גם לגופו של עניין אין מקום לקבלת הבקשה. בית-משפט השלום ציין מפורשות בגזר-הדין כי מביא הוא במניין השיקולים את הגורמים לחומרה ולקולה, ובהם הודאתו של המבקש, חרטתו וכן נסיבותיו האישיות. בית-המשפט עמד גם על הצורך בנקיטת יד קשה כלפי המחזיקים נשק שלא כדין כפי שהוא משתקף בפסיקת בית-המשפט העליון. בפסק-הדין שלערעור הוסיף בית-המשפט כי כלי הנשק שנתפס אצל המבקש הינו כלי נשק המסוגל לגרום לפגיעה משמעותית ואף להגיע לידי עבריינים או מחבלים. מכאן נדרשת אותה גישה מחמירה כלפי מחזיקי נשק שלא כדין, במסגרתה נסוגות נסיבותיו האישיות של הנאשם מפני האינטרס הציבורי. דברים אלה בדין יסודם. ראו: רע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5066/98 מדינת ישראל נ' דחלה ואח' (לא פורסם). משכך, יש לדחות גם את הטענה בדבר חוסר האחידות שבענישה. ברי כי כל מקרה נבחן על-פי נסיבותיו הספציפיות, ומכל מקום ראוי כי המגמה תהא מגמה של החמרה בענישה. לעניין זה ראו: ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס ואח' (לא פורסם).

7.הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. עימה נדחית ממילא בקשת עיכוב ביצועו של גזר-הדין. המבקש יתייצב לריצוי עונשו בתחנת משטרת ישראל בעירון ביום 20.2.05 עד לשעה 11:00. הערבויות הקיימות להבטחת התייצבותו תעמודנה בעינן עד אשר יתייצב המבקש לריצוי עונשו כאמור.

היום, ל' בשבט תשס"ה (9.2.2005).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

05012810_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il