רע"פ 898/11 עטאללה אקרע נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 13253-11-10, כבוד השופטים א' טל - סגן נשיא , ר' לורך ו- ש' מנהיים ) מיום 18.1.2011, בו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (ת"פ 8372-09-10, כבוד השופט ד' גדול ).

בית משפט השלום הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירה של החזקת נשק ותחמושת שלא כדין, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי המתואר בכתב האישום, החזיק המבקש אקדח גנוב וכן מחסנית ובה כדורים וקופסה של 50 כדורים לאקדח. ביום 4.10.2010 הטיל בית משפט השלום על המבקש עונש של מאסר בפועל בן 32 יום, אשר קוזז עם תקופת מעצרו, שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, קנס כספי בסך של 1,500 ש"ח וכן התחייבות עצמית למשך שלוש שנים בסך של 7,500 ש"ח.

על גזר דינו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בטענה כי העונש אשר נגזר על המבקש אינו הולם את חומרת מעשיו ואת מדיניות הענישה הראויה. ביום 18.1.2011 קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור וקבע כי המבקש ירצה שישה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו. בית המשפט קבע כי אף בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש ובעובדה שהודה במעשיו, העונש שהוטל עליו בבית משפט השלום הינו עונש מקל ביחס לחומרת העבירה בה הורשע.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהחמיר בעונשו. לטענתו, ייחס בית המשפט המחוזי חשיבות רבה לאינטרס הציבורי וזאת על חשבון התייחסות למצבו הרפואי הקשה, לעברו הפלילי הנקי ולכך שהודה במיוחס לו. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא אפשר לו לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית, משפטית, או

ציבורית אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)). יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש ואך מטעם זה דין הבקשה להדחות.

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. עיקר טענותיו של המבקש עניינן בפער הענישה בין הערכאות, אלא ש "עקרון נוהג הוא כי עצם קיומו של פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק, דרך שיגרה, מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית" (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2005)). רק בנסיבות מיוחדות, כאשר מדובר בפער בלתי סביר תיתכן אפשרות להתערבותה של ערכאת הערעור (ראו למשל: רע"פ 3642/06 כהנים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.2006). בענייננו, הפער שבין העונשים אינו לוקה בחוסר סבירות ובוודאי שלא מדובר במקרה חריג אשר מצדיק התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. העונש שהוטל על המבקש בבית משפט השלום, הוא אשר סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה והינו עונש מקל אף בהתחשב בנסיבותיו האישיות. בנוגע לצורך במדיניות ענישה מרתיעה בעבירות כדוגמת העבירה בה הורשע המבקש כבר קבעתי בעבר כי:

"בית משפט זה עמד פעמים רבות על חומרתן של העבירות בכלי נשק ועל החובה להשית בעבירות אלו עונש חמור המשקף את חומרתן ואשר יש בו כדי להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות... החזקה של כלי נשק על ידי מי שאינו מורשה בכך יש בה פוטנציאל להוביל להסלמה חמורה ולתוצאות קשות של כל אירוע בו יהיה מעורב אותו נושא נשק..." (רע"פ 5921/08 רג'בי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 6.5.2009).

במקרה אחר עמדתי על כך שעבירה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונש של ריצוי מאסר בפועל, גם על מי שעברו הפלילי נקי וכי במסגרת השיקולים שיש לשקול בטרם גזירת דינו של נאשם בעבירות מסוג זה, יש לתת משקל גדול יותר לאינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות (רע"פ 10376/05 ברהום נ' מדינת שיראל (לא פורסם, ניתן ביום 17.5.2006).

לאור האמור לעיל לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלבנטיים והטיל על המבקש את העונש הראוי בנסיבות המקרה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לאור האמור לעיל הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע מתייתר.