רע"פ 5921/08 רביע רג'בי נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

בפנינו בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בתיק ע"פ 40719/07 מיום 20.5.2008, בגדרו נתקבל ערעורה של המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים בתיק פלילי 3877/07.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין עבירה של החזקת נשק שלא ברשות על פי דין, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי המתואר בכתב האישום, במועד מסוים רכש המבקש אקדח מסוג FN מאדם שזהותו אינה ידוע תמורת 1,000 דינר והחזיקו בביתו יחד עם שתי מחסניות וכדורים.

ביום 21.10.2007 הודה המבקש בעובדות כתב האישום והורשע על פי הודאתו בעבירה המיוחסת לו.

בטיעונים לעונש נטען כי הרקע לרכישת האקדח היה פריצה לביתו של המבקש במהלכה אף ניסה הפורץ לבצע מעשה אונס באשתו וכל זאת כשביתם הקטנה הייתה בבית. על פי הנטען, סבלה האישה עקב אירוע זה מקשיים נפשיים ואף אושפזה במחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים הדסה ולאחר מכן שהתה בבית אימה לתקופה מסוימת. בזמן שהותו של המבקש בבית החולים פגש באדם שזהותו אינה ידועה ואמר לו כי אם יתפוס את הפורץ יהרגו. עקב כך הציע לו האדם לרכוש ממנו את האקדח נשוא ההליכים דנן והוא נענה להצעה.

ביום 22.10.2007 ניתן גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ח' לי-רן ). בית המשפט ציין את חומרתה של העבירה בה הורשע המבקש ואת מגמת הפסיקה להעניש בחומרה על עבירות ממין זו תוך שימת דגש על האינטרס הציבורי בהרתעה. יחד עם זאת, ראה בית המשפט

בענין נסיבות מקלות ובהן הרקע לרכישת האקדח כפי שנטען על ידי המבקש, הודאתו במיוחס לו, נסיבותיו האישיות של המבקש, עברו הפלילי הנקי, מעצר הבית בו היה נתון במשך שלושה חודשים והעובדה שטרם ביצוע העבירה דנן הועסק המבקש בחברת "יוניליבר" לשביעות רצונם של מעסיקיו. לפיכך, החליט בית המשפט להקל עם המבקש והשית עליו עונש של 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים וקנס בסך 4,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתו.

על גזר הדין ערערה המשיבה בפני בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 40719/07) וביקשה כי יושת על המבקש עונש של מאסר בפועל. ביום 20.5.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ג' כנפי-שטייניץ , ר' כרמל ו ר' שטרנברג אליעז ) בגדרו נתקבל הערעור. בית המשפט קבע, כי לא הייתה הצדקה, בנסיבות המקרה, לחריגה המשמעותית של בית משפט השלום מהעונש המקובל על עבירות ממין זו ובמיוחד כאשר נראה כי האקדח נרכש למטרות שאינן כשרות, היינו, למטרת נקמה ולא למטרה של הגנה עצמית. לפיכך, ותוך שבית המשפט מציין כי אינו ממצה את הדין עם המבקש, הוחמר עונשו לכדי 8 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו, בגדרה נטען כי בית המשפט המחוזי חרג מן העונש הראוי בנסיבות הענין והחמיר יתר על המידה עם המבקש תוך שאינו נותן משקל מספיק לנסיבות המקלות הקיימות בעניינו. עוד נטען כי פער הענישה בין העונש שהשית בית משפט השלום ובין זה של בית המשפט

המחוזי, ובעיקר מ דובר בשוני האיכותי בין עונש של מאסר על תנאי לעונש של מאסר לריצוי בפועל, הינו כזה המצדיק בחינה נוספת של העונש על ידי בית משפט זה. לענין חומרת העונש נטען כי אף שברי כי אין להקל ראש בעבירות ממין זו שעבר המבקש, יש להתחשב בכך שהאקדח נרכש בפועל לצורך הגנה עצמית ואישוש תחושת הביטחון של המבקש ומשפחתו לאחר הפריצה לביתו והשלכותיה על מצבה הנפשי של אשתו, וכן בנסיבותיו האישיות החריגות של המבקש, ובעיקר עברו הנורמטיבי ללא עבר פלילי והחשש מפגיעה בלתי מדתית בו במידה ובשל ריצוי עונשו יאבד את עבודתו.

מנגד טענה באת כוח המשיבה כי המקרה אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות בית משפט זה בסוגיית העונש בערכאה שלישית. וכי אף לגופו של ענין, אין העונש שהטיל בית המשפט המחוזי חורג מרף הענישה המקובל בעבירות ממין זו בה הורשע המבקש. עוד נטען כי אין לקבל את טענתו כי האקדח נרכש לצורכי הגנה עצמית מקום שנקבע על ידי בית המשפט

המחוזי בהתבסס על הודעתו של המבקש במשטרה, כי האקדח נקנה למטרת מעשה נקם. מה גם שגרסת המבקש באשר לרקע לקניית האקדח אינה מגובה בראיות והוא אף לא הגיש תלונה במשטרה על האירוע הנטען. יצוין, כי לאחר שנתקיים הדיון בפנינו הודיעה באת כוח המשיבה כי היא אינה מתנגדת להפחתה מסוימת בתקופת המאסר שהוטלה על המבקש אולם עומדת היא על כך שתקופה זו תרוצה במאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

בהתחשב במכלול הנסיבות שתוארו לעיל, החלטנו להיעתר לבקשה לרשות ערעור ולראותה כאילו הוגש ערעור על פיה, ולקבל את הערער גופו באופן חלקי כשם שיפורט להלן.

בית משפט זה עמד פעמים רבות על חומרתן של העבירות בכלי נשק ועל החובה להשית בעבירות אלו עונש חמור המשקף את חומרתן ואשר יש בו כדי להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות (ראו, רע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.03.04); ע"פ 6583/06 אדהאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.12.2006)). החזקה של כלי נשק על ידי מי שאינו מורשה בכך יש בה פוטנציאל להוביל להסלמה חמורה ולתוצאות קשות של כל אירוע בו יהיה מעורב אותו נושא נשק, וזאת אף מקום שהנשק מוחזק אך למטרות "הגנה עצמית בלבד". חמור מכך המצב כאשר אותו כלי נשק נרכש ומוחזק מלכתחילה מתוך "כוונה רעה" היינו מתוך כוונה לעשות בו שימוש פסול לצורך עשית דין עצמי ונקם במי שפרץ לביתו של המבקש. אף אם נניח לטובת המבקש כי רכישת האקדח נעשתה בלהט הרוחות שלאחר אירוע הפריצה הנטען לביתו, ולא היה בכוונתו לממש בפועל את תוכניתו לנקום בפורץ ככל שהיה מאתרו, אין אפשרות להתעלם מנסיבות רכישת האקדח על ידו ומהעובדה כי אף לאחר שנרגעה רוחו לא העביר הוא את האקדח לידי המשטרה או למצער פעל להשיג היתר להחזיקו. בנסיבות אלו אין לומר כי העונש שקבע בית המשפט

המחוזי הינו מופרז או חורג מן המקובל על העבירה בה הורשע המבקש ונסיבותיה.

עוד יוער, כי ספק האם פער הענישה בין הערכאות הקודמות הינו כזה המצדיק את התערבותנו. נקבע כבר לא אחת, כי שאלת פער הענישה אינה מתמטית גרידא וכי מקום בו בית משפט השלום השית על נאשם עונש אשר אינו הולם את העבירה בה הורשע, אין בהכרח מקום להתחשב בעונש זה בעת קביעת עונשו על ידי בית המשפט המחוזי (ראו, רע"פ 3642/06 כהנים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 09.05.2006); רע"פ 4791/08 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.2.2009)). בנסיבות הענין שבפנינו לא נראה כי פער הענישה הינו כזה המחייב את התערבות בית משפט זה אף בהתחשב בפער "האיכותי" עליו מצביע בא כוח המבקש.

יחד עם זאת, אין להתעלם גם מאותן נסיבות מקלות העומדות לטובת המבקש ובראשן עברו הנורמטיבי. בהתחשב במכלול נסיבות אלו כמו גם בהסכמת המשיבה כי תופחת במעט תקופת המאסר אשר הושתה על המבקש, ראינו לנכון להקל במעט בעונש שהושת עליו, כך שאנו מעמידים את עונשו של המבקש על 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח. יתר חלקי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם.

ההחלטה לעיכוב ביצוע עונש המאסר מיום 3.7.2008 מבוטלת בזאת.

המבקש יתייצב ביום 31.5.2009 עד השעה 08:30 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בירושלים, לשם תחילת ריצוי עונשו.

ש ו פ ט

השופטת א' פרוקצ'יה :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט א' רובינשטיין :

אני מסכים.

ש ו פ ט

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן.