רע"פ 1323/06 עמית ברק נ. מדינת ישראל

1.המבקשים הורשעו, על יסוד הודאתם, בבית-משפט השלום בפתח-תקווה ברכישה והחזקה בנשק שלא כדין (עבירה על-פי סעיפים 144(א) ו-29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, להלן: חוק העונשין ). בנוסף, הורשע מבקש 1, על יסוד הודאתו ובגדרי תיק אחר, בעבירת פציעה וחבלה בנסיבות מחמירות (עבירה על-פי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק העונשין). בעקבות הרשעתם, גזר בית-משפט השלום למבקשים שמונה חודשים מאסר על-תנאי. בגין ההרשעה בתיק הנוסף, נגזרו למבקש 1 שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה לתקופה של 12 חודשים (ביחס לעבירה בה הורשע), ומאסר מותנה בן שישה חדשים (ביחס לכל עבירת אלימות).

2.המשיבה, שלא השלימה עם קולת עונשיהם של המבקשים, הביאה את השגותיה בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' ברלינר – סגנית-נשיא, השופט ז' המר, השופטת י' שיצר). בסופו של יום קיבל בית-המשפט המחוזי את הערעור, וגזר למשיבים 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל. על מבקש 1 הושתה, במצטבר, שנת מאסר לריצוי בפועל, ונקבע כי ינוכו ממנה ששת החודשים בהם סיים לשאת בדרך של עבודות שירות.

3.כעת, עותרים המבקשים כי תינתן להם רשות לערער, ואת השגותיהם מפנים הם כלפי חומרת העונש. לטענת המבקשים, בעונש שהושת עליהם אין כדי לבטא שיקולים מקלים שונים, וביניהם חלוף הזמן למן מועד ביצוע העבירות וגילם הצעיר.

4.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין בחומרת העונש לבדה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, זולת מקרים המלמדים על סטייה ניכרת ממדיניות הענישה. עניינם של המבקשים אינו נמנה עם אלה

(השוו רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה, תקדין עליון 88(1) 663;

רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 97(1) 42; רע"פ 4938/98 אח'ליל נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 98(4) 609; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 49; רע"פ 5258/03 פדילה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3000) .

הבקשה נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.