רע"פ 4938/98 באסם חליל נ. מדינת ישראל

1.לבית משפט השלום בירושלים הוגש כתב אישום כנגד המבקש, המייחס לו עבירות של פריצה לרכב, חבלה במזיד ברכב, גניבה מרכב, גניבת רכב, הפרעה לעובד ציבור ושהייה בישראל שלא כדין. בכתב האישום נטען כי המבקש נכנס לשטחי ישראל שלא כדין, פרץ עם אדם נוסף לרכב וגנב אותו. נטען, כי מהרכב נגנבו ציוד ומסמכים. בית המשפט (כבוד השופט כ' מוסק) הרשיע את המבקש בעבירות של גניבת רכב ושהייה בלתי חוקית בישראל. המבקש זוכה משאר העבירות בהן הואשם. בית המשפט גזר על המבקש עונש מאסר בפועל של 18 חודשים; מאסר על תנאי של 18 חודשים למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של פריצה לרכב, חבלה ברכב, גניבת רכב או גניבה ממנו וכן מאסר של תנאי של 6 חודשים למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של כניסה ושהייה בישראל שלא כדין.

2.המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 1618/98), אשר הופנה כנגד קולת העונש. בית המשפט (כבוד השופטים: ר' אור, ע' קמא וד' וכסלר) קיבל את הערעור וגזר על המבקש מאסר בפועל של 30 חודשים. יתרת העונש נשארה כשהייתה. בית המשפט ציין בפסק דינו את הצורך להחמיר עם גנבי רכב, בשל היות עבירה זו מכת מדינה. עם זאת ציין בית המשפט כי אינו ממצה את הדין עם המבקש.

3.בפני בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש ובקשה מתוקנת שהוגשה על ידי בא כוחו של המבקש. שתי הבקשות מכוונות כנגד חומרת העונש. בבסיס בקשות אלה עומד מצבו האישי המיוחד של המבקש, מצבה הקשה של משפחתו והתנהגותו הטובה בין כותלי בית הסוהר. עוד נטען בבקשה, כי העונש שהוטל על המבקש חורג לחומרה ממדינות הענישה תוך התעלמות מזיכויו של המבקש ממרבית העבירות בהן הואשם ומהמלצת שירות המבחן. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור. בתשובתה היא טוענת כי עונשו של המבקש הולם את חומרת המעשה ומתחייב מאופי העבירה שהיא בגדר מכת מדינה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי אין הבקשה מצדיקה דיון בערכאה שלישית.

4.לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. רשות ערעור אינה ניתנת אלא במקרים חריגים המעלים שאלה רחבה - חוקתית, ציבורית או משפטית - החורגת מנסיבותיו של המקרה הבודד (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). לא מצאתי במקרה שבפני את אותה שאלה רחבה, הדרושה לצורך מתן רשות ערעור. כל שיש בבקשה הן נסיבותיו האישיות והמשפחתיות המיוחדות של המבקש. אין באלו כדי להצדיק דיון של ערכאה שלישית בעניין. זאת ועוד, בית משפט זה חזר וקבע, כי רשות ערעור לא תינתן במקרים שכל עניינם הוא בחומרת העונש שהוטל על המבקש, למעט מקרים חריגים (ראו: רע"פ 149/88 אדוארד טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). המקרה שבפני אינו נמנה על אותם מקרים חריגים. בנסיבות אלה דין בקשת רשות הערעור להדחות.

הבקשה נדחית.