רע"פ 7292/03 מכלוף ביטון נ. מדינת ישראל

1.בקשה זו, למתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, אינה באה בגדר המקרים המצדיקים מתן רשות לשם בחינה נוספת של גזר דין שניתן בבית משפט השלום ולפיכך דינה להידחות.

2.המבקש ואשתו הובאו לדין בשני הליכים פליליים נפרדים שהדיון בהם אוחד בבית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופטת ר' לורך). האישה הורשעה על פי הודאתה בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובעבירה של הפרת חובת דיווח, לפי סעיף 368ד(ג) לחוק. המבקש הורשע אף הוא, גם כן על פי הודאתו, בעבירה של התעללות בקטין או בחסר ישע, עבירה לפי סעיף 368ג רישא לחוק העונשין ובעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק. מעשי העבירה בוצעו על ידי בני הזוג כלפי חלק מילדיהם. לגבי האישה הושג הסדר טיעון בעניין העונש. בית המשפט אימץ את ההסדר והטיל על האישה בשל עבירת התקיפה 250 שעות של שירות לתועלת הציבור וכן שישה חודשי מאסר על תנאי. בגין העבירה הנוספת, זו של אי דיווח, הועמדה האישה במבחן למשך 18 חודשים. על המבקש הושתו שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה של תשעה חודשים וכן הוא הועמד במבחן לתקופה של 18 חודשים.

3.לבני הזוג שבעה ילדים. כתב האישום שהוגש על המבקש בשנת 2001 מדבר על כך שהיכה את אחד מן הבנים בתכיפות של אחת לשבוע באמצעות חגורה, וכן איים על אותו ילד ועל ילד נוסף. במועדים שונים מנע המבקש משני הילדים לאכול את ארוחותיהם, וזאת כעונש על התנהגות מסוימת. בהזדמנות אחת קשר המבקש את ידיו של אחד הילדים לפניו באמצעות נייר דביק. ילד אחר הוכה על ידי המבקש בעזרת מקל, מאחר שחצה את הכביש שלא על פי ההוראות. הקטין היה באותה עת כבן שש שנים וחצי. בחודש ינואר 2000 התרחש ארוע נוסף בגדרו מחץ המבקש את פניו של אחד הילדים באמצעות שתי ידיו, הכניסו בכוח לבית, תפסו בתנועת חניקה והשליכו על המיטה. משאחד הילדים סרב לאכול איים עליו המבקש, כי "ידחוף לו את האוכל דרך האף". בהמשך, כשהילד ניסה לצאת מן הבית, תפסו המבקש בחוזקה, חנק אותו והפילו על הרצפה, וכתוצאה מכך נגרמה חבלה בראשו.

4.המבקש, שהינו בן 44 שנים, הוא מהנדס. עוד טרם הגשתו של כתב האישום הוא החל בטיפול פסיכולוגי במטרה לשנות את דפוסי התנהגותו כלפי בני משפחתו. חלק מן העבירות, אלה מחודש ינואר שנת 2000, בוצעו לאחר שהמבקש כבר נמצא בתהליך טיפולי. שירות המבחן ציין, כי מדיווחי בני הזוג עלה שחלה רגיעה במערכת המשפחתית. ההמלצה של שירות המבחן בעניינם של כל אחד מבני הזוג הייתה שהם יועמדו במבחן למשך 18 חודשים.

5.בבית המשפט המחוזי, שדן בערעורו של המבקש, נחלקו הדעות. שופטי הרוב (כב' סגן הנשיא י' גרוס והשופטת מ' רובינשטיין) היו בדעה שאין להתערב בעונש שהושת. הם ציינו כי, בהתחשב במסכת הקשה של התעללות שנמשכה שנים לא מעטות, הרי מדובר בעונש מתון, שאין זה מן הראוי להתערב בו. לעומתם, שופטת המיעוט (כב' השופטת א' קובו) הייתה בדעה, כי עונש מאסר בפועל ולו גם בעבודות שירות, יפגע בשלמות המשפחה. לדעתה, ראוי ליתן בכורה לפן השיקומי.

6.הבקשה מתמקדת כל כולה בעונש שהושת במקרה הספציפי. אין היא מעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית או כללית. הלכה היא שרשות ערעור בגלגול שלישי בעניין העונש תינתן אך במקרה חריג ומיוחד (רע"פ 4938/98 אחליל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אף העובדה שנפלה מחלוקת בין שופטי ערכאת הערעור אינה מצדיקה, כשלעצמה, מתן רשות ערעור (רע"פ 25/02 אובפוסל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). דרוש אלמנט נוסף, בעל אופי כללי או עקרוני, מעבר לחילוקי דעות בין שופטיה של ערכאת הערעור, על מנת שבית משפט זה יפתח את שעריו לשם הגשתו של ערעור נוסף. זאת ועוד, אין לומר על העונש שהושת במקרה זה כי חורג הוא במידה קיצונית ממתחם העונש הסביר לאור נסיבות העניין. כפי שאמרו שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי, העונש הוא מתון בהתחשב בחומרת המעשים ובהתמשכותם לאורך שנים.

7.לפיכך הבקשה נדחית. הואיל וחלף המועד בו אמור היה המבקש להתחיל בריצוי עונשו, ומאחר שביצועו של העונש עוכב, מתבקש הממונה על עבודות שירות לקבוע תוך 30 ימים מועד חדש לתחילת ריצוי העונש.