פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6152/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט י' אלון
המבקש:
עמרי שרון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב, בתיק ע"פ 70569/06, מיום 25.6.07, שניתן על ידי סגן
הנשיא ז' המר והשופטים ז' כספי ו- י' שיצר
תאריך הישיבה:
כ"א בשבט התשס"ח
(28.01.08)
בשם המבקש:
עו"ד שינמן דן; עו"ד נוית נגב,
עו"ד איריב ניב סבאג; עו"ד זהבית עזרן
בשם המשיבה:
עו"ד נעמי גרנות
החלטה
השופט א' א' לוי:
בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בתל-אביב, יוחסו למבקש עבירות על פי חוק המפלגות, התשנ"ב-1992 (קבלת תרומה אסורה, קבלת סכומים מעל למותר, הוצאת סכומים מעל למותר, אי-ניהול מערכת חשבונות כנדרש ומסירת דו"ח של מועמד). כמו כן, יוחסו למבקש עבירות על פי חוק העונשין (רישום כוזב במסמכי תאגיד, שבועת שקר, ועבירות מנהלים בתאגיד).
המבקש הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן שהגישה המשיבה, ולאחר שמיעתן של ראיות לעונש, גזר לו בית משפט השלום (כב' הנשיאה ע' בקנשטיין) 9 חודשי מאסר, 9 חודשים מאסר על-תנאי, וקנס בסך 300 אלף ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתם.
המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק-דינו של בית משפט השלום בפני בית המשפט המחוזי, שם נחלקו הדעות באשר לעונש הראוי. שופט המיעוט (ז' כספי) סבר כי יש להעמיד את תקופת המאסר בפועל על 6 חודשים, ומאידך, להחמיר ברכיב הקנס. שופטי הרוב (סגן הנשיא ז' המר והשופטת י' שיצר) סברו אף הם כי יש להקל קמעא בעניינו של המבקש, והעמידו את תקופת המאסר בפועל על 7 חודשים. הקנס נותר על כנו.
בבקשה שהונחה בפנינו עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, הואיל, ולטעמו, מעורר עניינו סוגיות חוקתיות עקרוניות ותקדימיות – שמקורן בחוק אשר עקב הבעייתיות שבו לא נאכף כלל, באשר היה בבחינת גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה.
עיינו בבקשה ובנספחיה ובתגובת המשיבה עיין היטב, והוספנו והאזנו לטיעוניהם על-פה של הצדדים בפנינו, ולסופו של יום מסקנתנו היא כי לא הוכחה בפנינו עילה המצדיקה קיומו של ערעור שני. הליך מסוג זה הנו חריג, מאחר והוא נועד ללבן סוגיות משפטיות עקרוניות, להן נודעת השלכה על קהל רב של מתדיינים. זה אינו המצב בעניינו של המבקש. חרף האצטלא המשפטית בה נוסחה הבקשה, אין בפנינו אלא עתירה לשוב ולדון, בערכאה שלישית, בשאלת העונש הראוי למבקש. כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה ליתן רשות לערער (רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה , לא פורסם; רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646; 7340/07 נסטרוב נ' מדינת ישראל , לא פורסם). כך הוא המצב גם מקום בו נחלקו השופטים בערכאות קמא בדעותיהם (רע"פ 7917/04 בסרגליק נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 7292/03 פלוני נ' מדינת ישראל , לא פורסם). כך או כך, המבקש ביצע, כאמור, עבירות לא רק על פי חוק המפלגות, אלא גם על פי חוק העונשין, והרי ברי לכל, ומקל וחומר למי שעיסוקו בעסקי ציבור ואמור להכיר את החוק ומגבלותיו, כי יש להימנע מלעבור על איסורים מסוג זה. בנסיבות אלו לא מצאנו כי מתחת ידיהן של ערכאות קמא יצאה החלטה שגויה, וגם מידת העונש בה נקטו אינה מגעת כדי חריגה מופרזת לחומרה המצדיקה דיון בפני בית משפט זה (רע"פ 3642/06 כהנים נ' מדינת ישראל , לא פורסם). עניינו של המבקש נדון ביסודיות בידי שתי ערכאות קמא – ובכך די.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
המבקש יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום כ"א באדר א' התשס"ח (27.02.08), עד לשעה 10:00.
ניתנה היום, כ"א בשבט התשס"ח
(28.01.08).
ש ו פ ט
ש ו
פ ט
ש ו פ ט