רע"פ 6478/06 ארז אגאי נ. מדינת ישראל

1.בתאריך 25.4.03 נתפס המבקש, ארז אגאי, נוהג ברכבו תוך שהוא שב וסוטה מנתיב נסיעתו, וריח חריף של אלכוהול נודף מפיו. בכתב-האישום שהוגש נגדו נטען, כי שוטרים שעצרו אותו דרשו ממנו להיבדק בבדיקת דם כדי לבחון את שכרותו, אולם הוא סירב. אי לכך יוחסו למבקש עבירות של נהיגה בשכרות וסירוב להיבדק בבדיקת שכרות.

2.המבקש כפר בעובדותיו של כתב-האישום, וטען להגנתו כי שתה כוס בירה אחת בלבד, וכי השוטרים שעצרו אותו הכו אותו מכות נמרצות. בית-המשפט דחה טענות אלו. באשר לטענה כי הוכה בידי שוטרים, נתן בית המשפט אמון בעדויותיהם של אלה האחרונים, אשר הכחישו מכל וכל את הטענה לפיה נהגו במבקש באלימות. יתרה מכך, נמצא כי בגרסתו של המבקש התגלו סתירות רבות, ולא נתגלו על גופו חבלות או סימנים אחרים כלשהם שיעידו על פגיעה פיסית. נוכח כל אלה הרשיע בית-המשפט את המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3) ו-39א לפקודת התעבורה. בית-המשפט זיכה את המבקש מעבירה של סירוב להיבדק בבדיקת שכרות, בהסתמך על ההלכה שנקבעה בע"פ 1641/04 לוין נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, מיום 15.12.04. בעקבות הרשעתו, נגזרו למבקש 5 חודשי מאסר על תנאי, הוא חויב לשלם קנס בסך 3,000 ש"ח, וכן נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בפועל ו-6 חודשים על תנאי. בית המשפט הוסיף וחייב את המבקש לחתום על התחייבות בסך 5,000 ש"ח, שלא יעבור מסוג זו בה הורשע במשך 3 שנים.

3.המבקש ערער כנגד הרשעתו לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, אולם ערעורו נדחה, לאחר שנמצא כי הכרעת הדין מעוגנת היטב בחומר הראיות, וכן נמצא כי העונש שהוטל עליו הולם את מעשיו ואין בו חומרה יתרה.

4.עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, הואיל, ולהשקפתו, נתגלו בעדויותיהם של השוטרים סתירות שלא ניתן ליישבן. כן נטען, כי העונש שהושת עליו לא הביא בחשבון את מצבו המשפחתי והתעסוקתי.

כידוע, רשות ערעור שמורה למקרים חריגים המעוררים שאלות משפטיות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים המתדיינים (השוו רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; רע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2001(3) 2135; רע"פ 9392/02 מסארווה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 166; רע"פ 6012/03 עסל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 6115/03 דדוביץ נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3214). לא כזה הוא עניינו של המבקש, שנבחן היטב בידי הערכאה הדיונית, ושב ונבחן בידי ערכאת הערעור. מדובר בממצאים שבעובדה בהם אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, ומקל וחומר כאשר מדובר בערכאת ערעור שנייה. הוא הדין באשר להשגות כנגד העונש, אשר להשקפתי אינו חמור כלל ועיקר (השוו רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה, תקדין עליון 88(1) 663;

רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 97(1) 42; רע"פ 4938/98 אח'ליל נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 98(4) 609; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 49; רע"פ 5258/03 פדילה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3000).

אשר על כן, הבקשה נדחית.