רע"פ 6012/03 ג'מאל בן ג'מיל עסל נ. מדינת ישראל

זו בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 5.3.03 בע"פ 71461/02 ו-71552/02 (כבוד השופטים י' גולדברג, נ' אחיטוב וע. פוגלמן) בו נגזר על המבקש 1, בין היתר, עונש מאסר בפועל של ארבע וחצי שנים וקנס כספי בסך 120,000 ₪, וזאת בגין ביצוע שורה ארוכה של עבירות מס ערך מוסף.

המבקש וחברת יעל (להלן – החברה), שהמבקש היה מנהלה הפעיל, הורשעו בת.פ. 7202/98 בבית משפט השלום בתל-אביב לאחר ניהול משפט הוכחות ברישומים לא נכונים בחשבוניות מס, בהשמדת 4 חשבוניות מס מקוריות, ברכישת חשבוניות פיקטיביות, בניכוי מס תשומות שלא כדין בהסתמך על אותן חשבוניות פיקטיביות, וכן בהדפסת חשבוניות מס של בתי עסק קיימים ומילויין בפרטי עסקאות שלא בוצעו בפועל לצורך ניכוי מס תשומות שלא כדין. בנוסף, הודה המבקש בעבירות של מסירת ידיעות בלתי נכונות בכוונה להתחמק מתשלום מע"מ בת.פ. 6583/01, 8285/01 ו-11626/01, כאשר שניים מהתיקים היו בשלבי שמיעת ראיות. סכום המס הכולל שהמבקש והחברה התחמקו מלשלם בארבעת התיקים הנ"ל הינו למעלה ממיליון ₪.

בבית משפט השלום נדון המבקש ל-48 חודשי מאסר לריצוי בפועל והופעל נגדו מאסר על תנאי של שנתיים שהוטל עליו בת.פ. 1294/92 בבית משפט השלום בת"א באופן שמחציתו הוטלה במצטבר לעונש שהוטל ומחציתו הוטלה בחופף

. סך הכל נגזרו על המבקש 5 שנות מאסר. כמו כן הוא נדון למאסרים על תנאי, ולקנס בסך 120,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורתו.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש בלבד. המדינה מצידה ערערה כנגד קולת העונש באשר לגובה הקנס, וכנגד החפיפה החלקית של עונש המאסר על תנאי שהופעל. בית המשפט המחוזי סמך ידו על פסק דינו של בית המשפט השלום, למעט בענין חפיפת עונש המאסר על תנאי שהופעל, וקבע שמחצית השנה בלבד מעונש מאסר זה תופעל במצטבר ואילו היתרה בהיקף של שנה וחצי תופעל בחופף, כך שהעונש הכולל של המאסר בפועל שעל המבקש לרצות יעמוד על 4 שנים וחצי. בית המשפט הבהיר את הטעם להקלה בכך שמקבלי החשבוניות הפיקטיביות בפרשה בגינה הוטל על המבקש מאסר על תנאי זוכו מאשמה.

הבקשה למתן רשות ערעור נסבה על חומרת העונש שנגזר על המבקש בלבד. המבקש מנמק את בקשתו בכך שסכום העבירות נשוא הערעור, העומד על כמיליון ₪ אינו גדול באופן משמעותי, כך לטענתו, ובכך ששיתף פעולה עם התביעה לאורך ההליך המשפטי וחסך זמן שיפוטי. כמו כן הוא מבקש להתחשב במצבו הכלכלי והמשפחתי, אף כי לא פירט מהו. עוד טוען המבקש כי לא היה מקום להפעיל כלל את עונש המאסר על תנאי, כיוון שהעבירה נשוא המאסר על תנאי הינה שונה מהעבירות בהן הורשע בפרשה הנוכחית. לחילופין, נטען כי היה על בית המשפט המחוזי להורות על הפעלת המאסר על תנאי כך שיחפוף באופן מלא את עונש המאסר בפועל. לחילופי חילופין, הוא טוען כי היה על בית המשפט להורות על הפעלת המאסר על תנאי בחלקו המצטבר בשיעור קטן יותר מכפי שעשה. ביחס לקנס הוא טוען כי להפחיתו מאחר שהרשויות עיקלו חלק מרכושו, ומאחר שראוי היה לאור מצבו הכלכלי לפרוס את הקנס לטווח ארוך יותר.

דין טענות המבקש להידחות. עניינו נשקל בשתי ערכאות שיפוט ואין מקום לבחינתו הנוספת בערכאה שלישית. הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש ואין בה היבט ציבורי – עקרוני המצדיק דיון בגלגול שלישי (רע"פ 9392/02 מסארווה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ו ברע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). כן "הלכה היא, מימים ימימה, כי 'על חומרת העונש אין נוהגים לתת רשות לערער בכלל, כי בענין עונש מספיקות שתי ערכאות די והותר'... רשות כזאת ניתנת רק במקרים חריגים..." (בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מקרה זה אינו נופל לגדר המקרים החריגים והמיוחדים בהם תתערב ערכאה שלישית בעונש שנגזר, מה גם שבענין זה איזן בית המשפט בין השיקולים הראויים לענין העונש, וקביעותיו בודאי אינן סוטות מנורמות הענישה המקובלות לסוג זה של עבירות, בהתחשב במכלול הנתונים בעניינו של המבקש שיש לקחתם בחשבון.

בקשת רשות הערעור נדחית.