רע"פ 1291/06 ישראל טוויטו נ. מדינת ישראל

1.נגד המבקש, ישראל טוויטו, ואחר, עופר פרידמן (להלן: פרידמן ), הוגש כתב-אישום לבית-המשפט השלום בתל-אביב-יפו, בו נטען כי ביום 12 בספטמבר 2000, נטלו ונשאו השניים שתי מברגות חשמליות וזוג נעלי-בית מחנות בבני-ברק, ללא הסכמת הבעלים ובכוונה לשלול חפצים אלה מבעליהם שלילת קבע. בגין כך, יוחס לשניים ביצוע עבירת גניבה על-פי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. פרידמן הודה באשר יוחס לו, והורשע, ומנגד, כפר המבקש באשמתו, ובית-המשפט הרשיעו לאחר שמיעתן של ראיות. בעקבות ההרשעה, גזר בית-משפט השלום למבקש 3 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 300 ש"ח.

2.כנגד הרשעתו בדין הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שם טען כי הערכאה הדיונית סרבה להתיר את הצגתה של קלטת הוידאו שהנציחה, כנטען, את שהתרחש בחנות, אף שחשיבותה הראייתית של הקלטת רבה היא; כי אין ראיה לכך שהמבקש גנב את הרכוש, משלא הוברר כי הרכוש לא הושב לידי הבעלים; כי התרחשו בעניינו של המבקש מחדלי חקירה שונים – כגון אי-עריכת עימות בינו לבין פרידמן; כי שומה היה על בית-המשפט לבקר בזירת האירוע, וכן כי במהלך הדיון בפניו הקפיד בית-המשפט הקפדה יתירה בעניינים שבפרוצדורה ובסדרי-דין, באופן שהקשה על המבקש לנהל את הגנתו.

3.בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' ברלינר – סגנית נשיא, השופט ז' המר, השופטת י' שיצר) דחה טענותיו אלו של המבקש, ואישר את הרשעתו. בית-המשפט מצא, בפסק דין מפורט, כי מכלול הראיות כנגד המבקש אינו מותיר ספק בשאלת אשמתו; כי הטענה בדבר אי-הצגת הקלטת אין בה כדי להועיל למבקש, הואיל ואף לו יונח לטובתו כי פרידמן הוא שהניח את הרכוש בעגלת-הקניות, הרי שהמבקש הוא שהוביל את הרכוש בעגלתו לעבר היציאה; כי "מחדלי החקירה" הנטענים, כגון אי-עריכת העימות, לא פגעו בזכויותיו של המבקש או ביכולתו להתגונן, וכי עיון בפרוטוקול הדיון של הערכאה הראשונה מלמד כי אין ממש בטענת המבקש, לפיה גילה בית-משפט השלום דבקות מוגזמת בסדרי-הדין.

4.כעת, עותר המבקש כי תינתן לו רשות ערעור, בגדריה מבקש הוא לשוב ולשטוח את אותן הטענות שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי, טענות שכאמור, נדחו.

5.דין הבקשה להידחות. כלל ידוע הוא, כי רשות לערער בשנית אינה ניתנת מעשה-שגרה, אלא שמורה היא למקרים בהם עניינו של המבקש מגלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר עניינו הפרטי (רע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2001(3) 2135; רע"פ 9392/02 מסארווה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 166; רע"פ 6012/03 עסל נ' מדינת ישראל , טרם פורסם; רע"פ 6115/03 דדוביץ נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3214; רע"פ 7260/05 אבוטבול נ' מדינת ישראל , טרם פורסם; רע"פ 7276/05 אוליאל נ' מדינת ישראל , טרם פורסם). ההשגות המובאות בגדרי בקשה זו – שמרכזן בשאלות עובדתיות שנדחו בידי ערכאת הערעור – אינן מגלות עניין כללי, ולא נמצא, אפוא, יסוד להורות על בירורן בשלישית.

הבקשה נדחית.