רע"פ 1040/06 אברהם קשאני נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה בירושלים בעבירות של גרם מוות ברשלנות; קשירת קשר לביצוע עוון; אי-נשיאת נעלי ביטחון ואי-שימוש בהן; נהיגה ברכב המשמש להסעת ילדים מבלי שהותקן בו שלט כנדרש והסעת נוסעים ללא רישיון מתאים, עבירות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) בצירוף סעיף 64 לפקודת התעבורה; סעיף 499(א) בשילוב עם סעיף 252א(א) לחוק העונשין; ותקנות 368, 74 ו-83(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, בהתאמה. כתוצאה מהרשעתו, גזר בית-המשפט לתעבורה על המבקש 12 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 20 שנים (נקבע כי בחמש שנות הפסילה האחרונות, יוכל המבקש להחזיק ברישיון נהיגה לרכב מסוג 02 בלבד), וכן פסילה על-תנאי לתקופה של 36 חודשים.

2.כעולה מתיאור הדברים בכתב-האישום והכרעת-הדין בעניינו, הועסק המבקש בעת הרלוונטית לאישומים נגדו כנהג שכיר בחברת הסעות, ובמסגרת זו נהג להסיע קבוצות תלמידים. זאת, אף שלא החזיק ברישיון מתאים לכך. מעסיקו של המבקש, אחד שמואל חמדני, סיכם עמו כי ככל שייתפס בידי המשטרה נוהג ללא רישיון מתאים וככל שיושת עליו קנס, הוא (המעסיק) ישא בו.

3.ביום 27.6.2000 נהג המבקש במיניבוס והסיע באמצעותו ילדים. משהבחין בליקויים במערכת הבלמים של המיניבוס, החנה אותו המבקש במורד רחוב משופע בשכונת הבוכרים בירושלים. זאת – מבלי שסובב את גלגליו הקדמיים של המיניבוס לעבר המדרכה; מבלי

שמשך את בלם-היד; מבלי ששילב הילוך ומבלי שהניח מתחת לגלגלי המיניבוס נעלי ביטחון או מחסום אחר כדי למנוע בעדו מלהתדרדר במורד הכביש – ולמרות שידע כי ישנם ליקויים במערכת הבלמים של המיניבוס וכי לא ניתן לנעול את דלתותיו. מאוחר יותר באותו היום, התדרדר המיניבוס במורד הרחוב ופגע בילד אשר גוטליב, פעוט בן שנתיים בלבד – שנהרג במקום – ובילדה יוכבד שנור, שנפטרה מפצעיה מאוחר יותר בבית-החולים.

4.בהכרעת-דינו, קבע בית-המשפט לתעבורה כי המבקש נהג ביום התאונה ברכב שמצבו המכני היה לקוי ביותר; כי לא נקט באמצעי הזהירות המתבקשים בעת שהחנהו – ובכלל זה האמצעים הנדרשים למניעת התדרדרות הרכב במורד הרחוב; כן נקבע כי אין זה סביר שבזמן הקצר שחלף למן המועד בו עזב המבקש את הרכב ועד למועד בו התדרדר במורד הרחוב (זמן שנע, על-פי קביעת בית-המשפט, בין שניות ספורות לשבע דקות), ייכנס אדם כלשהו לרכב ויזיזנו ממקומו. בית-המשפט אף דחה את גרסתו של המבקש כבלתי-אמינה, וזאת, בין היתר, לאור העובדה שמסר גרסה שקרית בחקירתו במשטרה, ולנוכח הסתירות שנתגלו בין הגרסאות שמסר לאחר מכן.

5.המבקש, שמיאן להשלים עם הרשעתו בדין ועם חומרת עונשו, הביא את השגותיו בפני בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים צ' סגל – סגן-נשיא, ע' חבש, י' נועם), שם טען כי המשיבה לא הוכיחה, מעבר לספק סביר, את יסודות העבירה בדבר גרם מוות ברשלנות. לחילופין טען, כי יש להקל בעונשו ולהתיר לו לשאת בעונש המאסר שיושת עליו בדרך של עבודות שירות.

6.בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת-הדין, בציינו כי הערעור מופנה מעיקרו כלפי ממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר שמיעתן של ראיות, וכי לא נתגלתה עילה להתערבות בהם, ובלשון המקור: "לא מצאנו כי נפל פגם בקביעת הממצאים העובדתיים ובהסקת המסקנות המשפטיות, הן בדבר אחריותו של המערער, ברשלנותו, לתאונה הקטלנית, מחמת החניית הרכב מבלי לנקוט באמצעי הזהירות הראויים והנדרשים, והן בעניין עבירות התעבורה הנוספות שהורשע בהן. מסקנתו [ של בית המשפט לתעבורה ], לפיה הרכב התדרדר בשל מחדלו של המערער בעת חנייתו ולא מחמת התערבותו של גורם זר, נסמכת כדבעי על הראיות שהובאו לפניו, וביניהן: פרק הזמן הקצר של דקות בודדות, שחלף בין החניית הרכב לבין אירוע התאונה; התדרדרות הרכב – כפי שנצפתה על-ידי עדת הראייה – ללא נהג; ומצב הרכב בעת בדיקתו לאחר התאונה – בהילוך סרק וכאשר בלם היד אינו משוך" (ע' 4 לפסק-הדין).

7.אשר לערעור כנגד חומרת העונש, מצא בית-המשפט המחוזי, כי אף שהעונש שהושת על המבקש משקף מדיניות ענישה ראויה, נותן משקל נאות לתוצאה הטראגית שנגרמה בעטייה של התרשלות המבקש ולעברו הפלילי בתחום התעבורה, הרי שבשים-לב לכך שהוא אולץ בידי מעסיקו להשתמש ברכב בלתי-תקין, שעיקר רשלנותו התבטאה במחדל בעת החניית הרכב ולנוכח חלוף הזמן – יש מקום להקל עמו במעט, ולהעמיד את עונש המאסר בפועל בו ישא על תשעה חדשים.

8.כעת, עותר המבקש לקבלת רשות ערעור, בגדריה מבקש הוא להשיג בשנית על הממצאים העובדתיים – השגויים, לטענתו – שנקבעו בידי בית-המשפט לתעבורה, ושב וטוען כי אשמתו לא הוכחה ברמה הנדרשת בפלילים.

9.דין הבקשה להידחות. משנבחן עניינו של המבקש כדבעי בפני שתי ערכאות, בירורו בשלישית יהא מוצדק ככל שנמצא כי הוא מעלה מתוכו שאלה משפטית כללית הראויה לעיון נוסף (רע"פ 996/06 ארביב נ' מדינת ישראל , טרם פורסם; רע"פ 1291/06 טוויטו נ' מדינת ישראל , טרם פורסם; רע"פ 1234/06 צדוק ציון בע"מ נ' מדינת ישראל , טרם פורסם). הבקשה שבפני מסבה עצמה על פרטי הרשעתו של המבקש ועל הממצאים העובדתיים שנקבעו בה. ככזו, היא אינה מגלה שאלה בעלת חשיבות כללית, וממילא אין מתקיימים בה התנאים העשויים להצדיק מתן רשות לערער.

הבקשה נדחית, אפוא.

10.לנוכח העובדה כי מועד התייצבותו של המבקש לנשיאה במאסרו חלף, כאמור בבקשה – המאוחרת – לעיכוב ביצוע העונש שהגיש בא-כוחו, יתייצב המבקש לנשיאה בעונשו במזכירות בית-המשפט המחוזי בירושלים ללא דיחוי נוסף.