פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8343/03
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
המבקש:
ד"ר דניאל בן דב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בחיפה בתיק ע"פ 2127/02 שניתן ביום 1.5.03 על ידי
כבוד הנשיא מ' לינדנשטראוס, השופט ש' ברלינר,
השופט י' דר
בשם המבקש: עו"ד עמנואל
סלומונוב
בשם המשיבה: עו"ד אורלי
מור-אל
החלטה
1.על המבקש, שהוא רופא, הוגש בבית משפט השלום בחיפה כתב אישום המייחס לו ולרופא נוסף (להלן – "הרופא הנוסף") עבירה של גרימת מוות ברשלנות. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, שימש המבקש, ביום 26.2.86, רופא מנתח במחלקה הכירוגית בבית חולים הכרמל בחיפה (להלן – "בית החולים"). באותו זמן הובהל ארז קטעבי ז"ל, נער כבן 17 שנים (להלן – "המנוח"), לבית החולים בשל חדירת מקל לפי הטבעת שלו. המבקש והרופא הנוסף טיפלו במנוח, אולם אחרי 10 ימים נפטר המנוח בבית החולים; ולפי הנטען, כתוצאה ממעשים ו/או מחדלים רשלניים של המבקש ושל הרופא הנוסף. בית משפט השלום בחיפה (כבוד ס' הנשיא השופטת י' אבירם), בפסק דינו מיום 13.01.02, זיכה את המבקש ואת הרופא הנוסף, כלשונו "ולו מחמת הספק". המשיבה ערערה על פסק הדין. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים הנשיא מ' לינדנשטראוס, ש' ברלינר וי' דר), בפסק דינו מיום 1.5.03, נעתר ברוב דעות לערעור והרשיע את המבקש בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. בעל דעת המיעוט סבר שיש לזכותו מחמת הספק. בית המשפט המחוזי החליט לדחות את ערעורה של המשיבה על זיכויו של הרופא הנוסף, ואף זאת ברוב דעות. עוד החליט בית המשפט, ברוב דעות, להחזיר את המשך הדיון בעניינו של המבקש לבית משפט השלום בצרוף הוראה "כי אם יבקש זאת --- תוכל הערכאה הראשונה לשקול פעולה כאמור בסעיף 192 א" לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982. בית משפט השלום, שאליו הוחזר הדיון כאמור, ביטל את הרשעתו של המבקש וגזר עליו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות.
המבקש מבקש להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובגדר בקשתו מבקש הוא גם להוסיף ראיה. המדינה השיבה על הבקשה.
2.בבקשתו טוען בא כוח המבקש, כי "נסיבות המקרה הנן קשות ויחודיות" וכי ראוי היה שבית המשפט יאמץ את דעת המיעוט ויזכה את המבקש, משום "הסחבת שנתגלתה בתיק זה" ו-"הימשכות הדיונים במשך כ- 16 שנה" הפוגעים בחוש הצדק וההגינות. לעניין זה הדגיש את דברי בית משפט השלום, כי "לנוכח חלוף הזמן נתגלו קשיים בניהול המשפט, בעיקר בכל הנוגע לפגיעה בזיכרונם של העדים". טענה נוספת בפיו לפיה קיימים קשיים מיוחדים ראיתיים ואחרים, הנובעים, בין היתר, ממרחק הזמן ומכשלי חקירה. לעניין זה ציין במיוחד כי במשפט הוגשו מספר חוות דעת שונות ואף מנוגדות, וכי פרופ' פרנדי שהיתה מנהלת המחלקה הכירוגית באותו זמן, לא נחקרה, אף על פי שלפי אחת מחוות הדעת, זאת של פרופ' אילון, נופלת האחריות בעיקר עליה. עוד טוען הוא כי השופטים בעלי דעת הרוב המרשיעה התעלמו ממרבית הראיות וסמכו על חוות דעתו של פרופ' אילון שנערכה כ-14 שנים לאחר האירוע, שאותה העדיפו על פני ממצאיהן של שתי וועדות - וועדת הבדיקה של משרד הבריאות והוועדה שהוקמה על ידי בית חולים כרמל – שחוות הדעת שלהן נערכו בסמוך לאירוע. עוד ציין כי חוות דעתו של פרופ' אילון איננה נחרצת, איננה מבוססת דיה, חסרת נתונים מהותיים, נכתבה על סמך ידיעותיו היום 14 שנים אחרי, ומשתמשת לרוב במינוחים של "כנראה" ו-"קרוב לוודאי", וכי פרופ' אילון עצמו העיד כי הוא אינו מומחה במחלות הזיהומיות.
3.דין הבקשה להדחות.
כאמור, מושתתת הבקשה בעיקרה על הטענה שראוי היה לבית המשפט המחוזי לסמוך על חוות דעת אחרות, במקום אלה שסמך עליהן; ועל הטענה שיש להתערב במסקנות שהסיק בית המשפט המחוזי מממצאים שבעובדה. כמו כן מושתתת היא על כך שהמבקש ראוי להגנה מן הצדק בשל עינוי הדין במשך התקופה הבלתי סבירה שחלפה מאז האירוע ועד הגשתו של כתב האישום. אכן, טענות אלו אין לדחותן בקש, אולם אין הן מעלות שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר עניינו הישיר של המבקש ואין בהן היבט ציבורי עקרוני המצדיק דיון בערכאה שלישית (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; וכן ראו, בין היתר, רע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2001(3) 2135; רע"פ 9392/02 מסארווה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 166; רע"פ 6012/03 עסל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 6115/03 דדוביץ נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3214; רע"פ 10231/03 ציון קורן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).
זאת ועוד. כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שבעובדה שקבעה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו: ע"פ 201/86 בדש נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(4)281; ע"פ 7292,7288/97 מדינת ישראל נ' כהן, פ"ד נב(3) 604; ע"פ 3165/97 זילברמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 465; ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632 ; רע"פ 10231/03 ציון קורן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). והוא הדין בהעדפה שהעדיף בית המשפט מומחה אחד על פני משנהו (ראו לעניין זה: ע"א 5681/93 קופת חולים של ההסתדרות נ' ידיד , תקדין-עליון 1995(3) 1302; ע"א 2989/95 מרים קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר , פ"ד נא(4) 687; ע"א 2027/96
אוביץ מרדכי ואח' נ' בית חולים ביקור חולים , פ"ד נד(2) 849, 853-854 ; ע"א 1101/99 אליעזר ברקוביץ נ' חנה ברקוביץ
משיב פורמלי , תקדין-עליון 99(2) 362, 364;
ע"א 6794/98 דור בדרוק ו-2 אחרים נ' מרכז רפואי "ספיר" ואח' , תקדין-עליון 2001(1) 121, 123). המקרה שלפנינו אינו מקרה כזה. מטעם זה גם לא ראיתי לנכון להתיר את הגשת הראיה הנוספת, כבקשת בא כוח המבקש.
4.הבקשה להרשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ו טבת תשס"ד
(20.01.04).
ש
ו פ ט