רע"פ 1288/04 נימר נימר נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה- ירושלים

1.ביום 20.7.03 הוציא המשיב, מכוח סמכותו לפי סעיף 238א(א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן – "החוק"), צו הריסה מנהלי נגד מבנה שבנה המבקש שלא כדין, באזור צור-באחר, בירושלים. בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופט א"צ בן זמרה) נעתר לבקשת המבקש ועיכב את ביצוע הצו לצורך שמיעת ערעורו. בהחלטתו מיום 11.9.03, קבע בית המשפט, לפי בקשת המבקש ובהסכמת המשיב, כי שלושים הימים לפקיעת הצו (במשמעות סעיף 238א(ט) לחוק) יימנו מיום 1.12.03, לצורך התארגנות של המבקש. ביום 18.11.03 פנה המבקש לבית המשפט בבקשה לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי עד גמר הליכי הרישוי, או לתקופה של כ-8 חודשים, בשל התקדמות הליכי הרישוי, שלטענתו לא היתה ידועה לו ביום 11.9.03. המשיב התנגד לבקשה, הן בשל הסכמתו של המבקש מיום 11.9.03 לביצוע הצו, והן משום שמדובר בתחילת הליך שינוי מתאר שהוא "הליך ארוך, שסופו מי ישורנו". בית המשפט, בהחלטתו מיום 20.11.03, דחה את הבקשה. בקשה נוספת שהגיש המבקש לקיים דיון בבקשה לביצוע צו ההריסה, על מנת לאפשר לצדדים לשטוח את טענותיהם ולהוכיח אותן לפני בית המשפט, נדחתה אף היא. המבקש ערער על ההחלטה לפני בית המשפט המחוזי בירושלים. בערעורו טען בא כוח המבקש כי מדובר בהיתר שהוא בהישג יד וכי, מכל מקום, היה על בית המשפט להזמין את הצדדים להשמיע את טענותיהם. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' הכט, מ' רביד וא' אפעל גבאי), בפסק דינו מיום 27.1.04, דחה את ערעורו של המבקש וכן את הבקשה לעכב את ביצוע צו ההריסה. בהסכמת המשיב נדחה מניין הימים לביצוע צו ההריסה עד ליום 11.2.04 לשם הגשת בקשה להרשות ערעור לפני בית משפט זה. המבקש ביקש להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובגדר בקשתו ביקש לעכב את ביצוע פסק הדין. המשיב השיב על הבקשות.

2.את בקשתו סומך בא כוח המבקש על כך שתהליך התכנון נמצא בעיצומו וכי היתר הבניה יהיה בהישג יד תוך פרק זמן קצר של מספר חודשים. לטענתו התעלם בית המשפט מראיות ומסמכים המעידים על התקדמות משמעותית שחלה בהליכי הרישוי המוזכר לעיל. לעניין זה מציין הוא כי בהעדר תוכנית מפורטת כללית יש לראות בתוכנית המפורטת שהגיש המבקש - שאושרה עקרונית בחודש מאי 2001 ע"י הוועדה המקומית בכפוף לתנאים שפורטו בהחלטה - שינוי או השלמה לתוכנית המתאר הכללית, וכי על פי התוכנית החדשה עשוי המבקש לזכות בהיתר בניה שנמנע ממנו בזמן תחולתה של התוכנית הקודמת. עוד טוען הוא, כי הוא מופלה לרעה בהשוואה לתושבים אחרים שבאזור מגוריו וכי למבנה אחר שנבנה בסמוך למבנה שבנה המבקש ניתנה הסכמה לדחיית המועד לעיכוב ביצוע על מנת לאפשר את השלמת הליכי הרישוי; ואף ניתנה אפשרות לחזור ולבקש עיכוב ביצוע אם תחול התקדמות נוספת בהליכי הרישוי שתצדיק זאת. טענה נוספת בפיו לפיה יש לראות בהחלטה מיום 11.9.03 "החלטה לא סופית שניתן תמיד לשנותה ולהאריך מועד הביצוע של הצו לפי שיקול דעתו של כבוד בית המשפט כל עוד לא קוים הצו והמבנה לא נהרס". לטענתו הנסיבות שנוצרו בפרשה שלפנינו – ובמיוחד העובדה שקיים סיכוי סביר לקבל היתר בניה תוך מספר חודשים - מצדיקות שינוי של מועד ביצוע צו ההריסה על מנת לאפשר למבקש למצות את הליכי הרישוי הנמצאים בשלב מתקדם.

3.דין הבקשה להדחות. ענינו של המבקש נשקל בשתי ערכאות שנתנו דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, ואין מקום לבדיקה נוספת בערכאה שלישית. בקשתו להרשות ערעור גם אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר ענינו הישיר של המבקש ואין בה היבט ציבורי עקרוני המצדיק דיון בערכאה שלישית (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; רע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2001(3) 2135; רע"פ 9392/02 מסארווה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 166; רע"פ 6012/03 עסל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 6115/03 דדוביץ נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3214; רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

דין הבקשה להידחות גם לעצומה. תכליתו של צו הריסה מנהלי הוא סילוק בניה בלתי חוקית מעל פני השטח "על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות" (ראו: ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה , פ"ד מ(29 445, 447). כמו כן, צו הריסה מנהלי הוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה (ראו: רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו נ' עורקבי , פ"ד מח(2) 397, 404; רע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים (לא פורסם)). משום כך, משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצוע (ראו: רע"פ 6034/99 לימור כהן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון , פ"ד נד(1) 438, 446-447). על חשיבות אכיפתו של צו כזה נאמר בעבר כי:

"הפיקוח על הבנייה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק ומקימים בניינים שלא כחוק, אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית --- משום כך יש צידוק וצורך במכונה יעילה למלחמה בבנייה שלא כחוק. צו ההריסה המינהלי נועד להיות מכונה כזאת. אך די שחלק אחד של המכונה יעלה חלודה, כדי שהמכונה כולה תושבת" (דברי השופט י' זמיר ברע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו נ' עורקבי , פ"ד מח(2) 397, 404-403).

אין חולק כי הבנייה שבנה המבקש נעשתה שלא כדין. כפי שמתברר, אין דברים אמורים בתוכנית מתאר מאושרת, ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד מיידי ורק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב אותו באופן זמני. כאן דברים אמורים בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב מאוד שסיכויו אינם ידועים; ואפילו תאושר תוכנית המתאר ותכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בניה, וגם הליך זה דרכו להמשך מספר חודשים. אי הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, שמטרתה לאפשר לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המנהלי אשר, כאמור לעיל, נועד לסלק על אתר בניה בלתי חוקית. אכן, בית המשפט מוסמך לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי, אך סמכות זאת צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן. המקרה שלפנינו אינו כזה.

5.לפיכך אני דוחה את הבקשה להרשות ערעור. ממילא מתבטל הצו הזמני לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי שניתן ביום 9.2.04.