רע"פ 5205/07 אוהרנסיאן תכפור נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים

ביום 29.12.2003 נתנה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בירושלים למבקש היתר להקמת בניין חדש בשכונת בית חנינה בירושלים. בחודש יוני 2004, החל המבקש להקים בניין, אך עשה כן בסטייה ניכרת מן ההיתר. המבקש בנה קומת מסד בשטח של 270 מ"ר במקום בשטח של 113 מ"ר כפי שאושר לו במסגרת ההיתר.

ביום 9.6.2004 הוציא בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (ב"ש 5761/04) צו הפסקה שיפוטי למבקש, לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, בו הצטווה להפסיק את פעולות הבניה בנכס. ואולם, בניגוד לצו שנתן בית המשפט, המשיך המבקש לבצע עבודות בניה בנכס. נוכח הפרת צו ההפסקה השיפוטי, הוציא המשיב ביום 18.8.2004 צו הריסה מנהלי ראשון, שהתייחס לקומת המסד ולעמודי הבטון שנוצקו מעל אותה קומה.

במסגרת הסדר אליו הגיעו הצדדים, בגדרה של בקשה שהוגשה לביטול צו ההריסה המנהלי הראשון, בוטל הצו בהסכמה והוגש נגד המבקש כתב אישום (ת"פ 1539/04). בתיק זה הואשם המבקש בעבירות של בניה ללא היתר, בגין הקמת קומת המסד ויציקת עמודי הבטון של הקומה הראשונה, ובעבירה של הפרת צו שיפוטי. ביום 14.10.2004 הורשע המערער, על פי הודאתו, בשתי העבירות האמורות, ובמסגרת הסדר טיעון הוטל עליו קנס בסך 100,000 ש"ח והוא נצטווה להרוס את תוספת הבניה או להתאימה לתכניות ולהיתרי הבניה החלים במקום, עד ליום 15.10.2005.

תוך כדי ניהול ההליכים המשפטיים בת"פ 1539/04, ואף לאחר גזר הדין בתיק האמור, המשיך המבקש בהקמת המבנה תוך חריגה ניכרת מההיתר. בשל חריגות הבניה הוצא כנגד הנכס ביום 17.2.2005 צו הריסה מנהלי, שהתייחס לשתי הקומות שנבנו מעל קומת המסד וממנו עולה, כי המבקש סטה מההיתר בכ-207 מ"ר בשתי קומות שבנה ובסה"כ חרג מההיתר שנקבע לו בכ-414 מ"ר.

המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (ב"ש 1688/05) לבטל את צו ההריסה המנהלי שניתן כנגד המבנה נשוא הבקשה, בטענה כי בצו ההריסה לא פורטו החלקים של המבנה שהוקמו בחריגה מההיתר ולכן ניתן היה להוציא את צו ההריסה רק כנגד חלקי המבנה שחרגו מהיתר הבניה, ולא כנגד כל המבנה. בנוסף טען, כי נפלו אי דיוקים בצו ההריסה.

ביום 3.9.2006 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט מ' בן-עטר ) את טענותיו של המבקש בדבר היעדר פירוט בצו של הבניה שנעשתה בסטייה מן ההיתר, וקבע כי התרשימים שצורפו לצו סומנו כנדרש. כן דחה בית המשפט את טענת המבקש, לפיה נפל פגם במדידת שטח הקומות, בציינו כי לא מצא מקום לפקפק בעדותו של מפקח הבניה על אופן ביצוע המדידות, ובפרט כאשר לא הובאה ראיה כלשהי מטעם המבקש לסתור את היקף השטחים שצוינו בצו ההריסה ובעדותו של מפקח הבניה. לאור נימוקים אלה, ומשלא מצא בית המשפט פגם בהוצאת צו ההריסה המנהלי, דחה את בקשת המבקש לביטול הצו.

על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' נועם ) דחה את ערעור המבקש בקובעו, כי העילות לביטול צו הריסה מינהלי מצומצמות למקרים בהם ניתן להוכיח כי הבניה "בוצעה כדין", או באם הוכח שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען בא כוח המבקש, כי בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים עומדת עתירה מינהלית (עת"מ 214/07) שעתידה להכריע בסוגיית סמכותה של הועדה המחוזית לקיים דיון חוזר בסוגיה. החלטה בעתירה דנן, יש בה כדי להפוך את הקערה על פיה ולהוביל לאישור תכניות הבניה ובהכרח להביא לידי ביטול צו ההריסה. בכל מקרה טוען בא כוח המבקש כי צו ההריסה לא הוצא כדין מהסיבות שפורטו בפני בית המשפט המחוזי.

מנגד טוען בא כוח המשיב כי בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא מצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי. כן תומך בא כוח המשיב את יתדותיו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי אין להורות על עיכוב ביצועו של צו הריסה מינהלי

לשם קידום הליכי תכנון אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, כמו למשל שהיתר הבניה נמצא בהישג יד.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, לא מצאתי בטענות המבקש כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין יש לדחות את בקשת רשות הערעור. החריגה שחרג המבקש מהיתר הבניה היא חריגה משמעותית ביותר, מקום שהחריגה לבדה בכל קומה, מגעת כדי שיעורו של בית מידות מרווח. לא למותר להזכיר, כי מטרתו של צו הריסה מנהלי הוא סילוק בניה בלתי חוקית מעל פני השטח, כדי למנוע קביעת עובדות בשטח. משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצועו (ראו רע"פ 1288/04

נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים (לא פורסם)(2004)). משכך, אין בידי לקבל את עיקר טענתו של המבקש, לפיה יש לעכב את ביצוע צו ההריסה המינהלי, על רקע העתירה המינהלית התלויה ועומדת בעניינו. אכן, בית המשפט מוסמך לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי, אך סמכות זאת צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן שמקרה זה איננו נמנה עליהם. במקרה שלפנינו הסוגיה העובדתית ברורה והוכחה עובדתית ולפיה חרג המבקש בבנייתו חריגה בסדר גודל משמעותי ביותר. משכך, אין מקום לעכב את ביצוע צו ההריסה עוד.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להדחות.

החלטתי מיום 13.6.2007, בעניין עיכוב ביצוע צו ההריסה, מבוטלת בזה.

מועד תחילת מנין הימים לביצוע צו ההריסה המנהלי נושא הערעור יחל מיום 20.10.07.