רע"פ 9771/09 עוני מסארוה נ. הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה - רמלה

1.

בתאריך 20.7.08 ניתן צו הריסה מנהלי שעניינו בניין מגורים שהוקם ללא היתר ביישוב טייבה. המבקש, בעליו של המבנה, פנה לבית-המשפט השלום בנתניה בבקשה לבטל את הצו, ובקשתו נדחתה.

המבקש ערער על אותה החלטה לפני בית-המשפט המחוזי מרכז, שם טען כי הצו ניתן שלא כדין הואיל ועבודות הבניה הגיעו לסיומן טרם הוצאתו; הסמכות ליתן צו הריסה מסורה ליושב-ראש הוועדה המקומית או לנאמן עיריית טייבה בלבד; הנזק הרב שייגרם למבקש מהריסת המבנה, בעיקר נוכח העובדה שתוכנית מתאר המכשירה אותו מצויה בשלביה הסופיים, מצדיק את עיכוב ביצוע הצו. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור מן הטעם שלא מצא כי נפל פגם בהחלטתה של הערכאה הראשונה. נקבע, כי טענת המבקש לפיה היתר הבנייה צפוי להתקבל בעתיד הנראה לעין אינה מבוססת, שכן תוכנית המתאר עליה הוא נסמך התבטלה, ויתר התוכניות שעניינן הבניה בטייבה מצויות בשלביהן הראשונים וכלל אין ודאות כי יאושרו, קל וחומר שלא בעתיד הקרוב. עוד נקבע, כי לא היה מקום להורות על עיכוב ביצועו של הצו, שכן אי הריסתו של מבנה לא חוקי רק במטרה לאפשר לבעליו לקדם הליכי תכנון, מנוגדת לתכלית העומדת בבסיסו של צו ההריסה, וכי במאזן הנזקים של הפרט אל מול הציבור, עדיף משקלם של האינטרס הציבורי ושל קיום שלטון החוק. לבסוף, נקבע כי לפי סעיף 238א(ב)(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, מסורות ליושב-ראש הוועדה המחוזית הסמכויות הנתונות ליושב-ראש הוועדה המקומית בכפוף לשלושה תנאים, ומשמילא אחר תנאים אלה אין לקבל את הטענה כי פעל בחוסר סמכות.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי, הואיל והיעדרו של בא-כוחו מן הדיון, שנבע מסירובו של בית המשפט לדחות את מועד הדיון, חרצה את גורלו ופגעה בכללי הצדק הטבעיים. בנוסף, נטען כי התוכנית שעתידה להכשיר את המבנה נושא צו ההריסה, לא רק שלא בוטלה אלא שהיא נמצאת בשלביה הסופיים. ולבסוף, נוכח קיומם של מבנים רבים אחרים ביישוב טייבה שנבנו ללא היתר, מימוש הצו שעניינו ביתו של המבקש בלבד, נגוע בחוסר סבירות.

3.

אין בידי להיעתר לבקשה. בית-המשפט המחוזי נעתר פעמיים לפניותיו של המבקש לדחיית הדיון בעניינו, ומשכך עשה עמדו לרשות המבקש חודשים אחדים במהלכם היה יכול לבחור לו ייצוג בידי פרקליט אחר. משעשה זאת שלושה ימים בלבד לפני מועד הדיון, אין לתמוה על כך שבית-המשפט לא נעתר בשלישית לדחיית הדיון. עם זאת, ראויה הבקשה להידחות גם לגופה, ולכך שלושה טעמים: ראשית, הלכה היא כי קיומו של ערעור שני נועד לברור שאלות בעלות חשיבות עקרונית, החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, ולא כזה הוא עניינו של המבקש. שנית, הבקשה נסמכת על טענות עובדתיות, ואלו נבחנו בידי שתי ערכאות ואין מקום לשוב ולדון בהן. שלישית, וזה העיקר, המבקש עשה דין לעצמו והקים מבנה מבלי שהקדים וקיבל היתר מרשויות התכנון. למצב מסוג זה נועד צו ההריסה המנהלי לתת מענה (רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו נ' עורקבי , פ"ד מח(2) 397, 404-403). ובאשר לטענה לפיה יהיה ניתן לקבל היתר לבניה לאחר שתאושר תכנית מפורטת טב/3030, מתוך מכתבו של מהנדס הועדה המקומית (נספח י"ד לבקשה) עולה כי מדובר בתהליך שסיומו רחוק. בנסיבות אלו אין מקום לבטל את צו ההריסה (רע"פ 1288/04 נימר נ' יושב ראש הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים , לא פורסם (2004)) .

אי לכך הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של הצו.