רע"פ 5709/06 חנניה מוסרי נ. מדינת ישראל-עיריית תל אביב

ביום 26.2.04 הוצא צו הריסה מנהלי (מספר 97/04) בהתאם לסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, המתייחס לבנייה שנבנתה ללא היתר, ברחוב סנפיר מס' 3 בתל-אביב (להלן: הצו).

הצו הוצא לאחר שהוגש ליו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה תצהיר מיום 22.2.04, החתום על-ידי מהנדס הרשות, בו צוין, כי המבנה הוקדם שלא כדין, הבנייה הסתיימה, אך לא עברו יותר משישים יום מסיומה והבניין מאוכלס תקופה שאינה עולה על 30 יום. לתצהיר צורפו מסמכים אותם ערך המהנדס, הכוללים דו"ח ביקורת במקום והודעה להגשת הצו, בהם מפורטת הבניה נשוא הצו. כמו-כן, הוגש תרשים שערך המהנדס, צילום שערך מיום 19.2.04 ותצלומי אוויר מיום 28.1.04 ומיום 13.2.04.

או-אז, פנה המבקש לבית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב בבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי. לטענתו, ביתו, עליו הודבק צו ההריסה נמצא ברחוב נ"ז 28 בכפר שלם ולא ברחוב סנפיר 3, כפי שמצוין בצו. עוד טוען המבקש, כי הבית עומד על תילו ומאוכלס למעלה מהתקופות המצוינות בתצהיר המהנדס.

בית-המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופט א' ספיר) דחה את הבקשה ואישר את צו ההריסה המנהלי לביצוע. בית-המשפט קבע, בין היתר, כי לאור העובדה, כי קיבל את העדויות מטעם המשיבה ואת תצלומי האוויר, הרי שהוכח בפניו, כי המבנה לא היה קיים ביום 28.1.04, כלומר, ביום התצהיר לא עברו 30 יום מהקמת הבניין ואכלוסו. עוד נקבע, כי הוכח, שהבניין הוקם ללא היתר.

על פסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מקומיים ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' בן-יוסף) דחה את הערעור בקובעו, כי "על-פי חוק התכנון והבניה והפסיקה שבאה לפרשנותו ויישומו, ביטול צו הריסה מנהלי או התלייתו, ייעשו על-ידי בית-המשפט "אם הוכח לו" שהבנייה בוצעה כדין או לשם מניעת עובדה מוגמרת וכך ניתן לאמר בבטחון, לא הוכח בפני בית המשפט קמא." עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי לא הוצגו בפני בית-המשפט לעניינים מקומיים פגמים חמורים בצו המצדיקים ביטולו ומשכך יש לקבוע, כי לא נמצא פגם בפסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מקומיים.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בערכאות הקודמות. במסגרת בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי.

לטענת בא-כוח המבקש, הבית נשוא הבקשה נמצא במתחם משפחתו ברחוב נ"ז 28 בכפר שלם, ולא ברחוב סנפיר 3, כפי שנטען בטעות בצו ובתצהיר הנלווה לו, וכי הבית נשוא הצו קיים במקום גמור ומאוכלס למעלה משלושים ימים, לפני מועד הגשת תצהירו של מהנדס העירייה. כמו-כן, טוען בא-כוח המבקש, כי היה על בית-המשפט לעניינים מקומיים לנמק מדוע קבע שעדות המבקש ועדיו לא היו עדויות אמת וכי היה עליו לקבוע, שתצלומי האוויר שהוגשו, לא היו קבילים ואסור היה לקבוע ממצאים באמצעותם בשל העדר ראייה קושרת, בין תצלומי האוויר ומקום המבנה נשוא הצו בפועל. עוד טוען בא-כוח המבקש, כי היה על בית-המשפט לעניינים מקומיים לקבוע, כי הצו הודבק בכתובת לא נכונה.

מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, הוגשה חוות-דעת מטעם מפענח תצלומי האוויר – מר הכטלינגר – והוא אף העיד בפני בית-המשפט לעניינים מקומיים והציג את תצלומי האוויר עליהם הסתמכה חוות-דעתו. המבקש טוען, כי מר הכטלינגר, המפענח, מסר את חוות-דעתו ביחס למבנה ברחוב סנפיר 3 בתל-אביב ולא ביחס לבית עליו הודבר הצו והמצוי ברחוב נ"ז 28 בתל-אביב, אולם באת-כוח המשיבה טוענת, כי המפענח העיד, כי קיבל מהמהנדס את הנתונים ובחוות-הדעת הוא מתייחס לנתונים שנמסרו לו. לטענתה, מתצהירו של המהנדס עולה, כי הכתובת שנמסרה ככתובתו של המבנה היא סנפיר צפונית-מערבית ל- 3 והדבר אף מופיע בתרשים הסביבה שצורף לצו ההריסה. עוד טוענת באת-כוח המשיבה, כי תצלומי האוויר קבילים ומהווים ראיה אובייקטיבית ללא סייג.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולארי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

נראה, כי עיקר טענות המבקש מופנות כנגד הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית-המשפט לעניינים מקומיים. טענות אלה נבחנו הן על-ידי בית-המשפט לעניינים מקומיים והן על-ידי בית-המשפט המחוזי ונדחו על-ידם בפסקי-דין מנומקים, מפורטים וברורים. לפיכך, דינן להידחות.

כך למשל, קבע בית-המשפט לעניינים מקומיים, אשר לטענת המבקש בנוגע לכתובת וקבע, כי המבנה נשוא הצו מזוהה באמצעות גוש, חלקה ומיקום ובנוסף, המבנה צולם על-ידי המהנדס והמבקש אישר, כי זה ביתו וכי לגבי בית זה הוא הגיש התנגדותו. נראה, כי בצדק קבע בית-המשפט, כי די בכך כדי לקבוע, כי זיהוי המבנה הוכח.

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות.

אשר לתצלומי האוויר, קבע בית-המשפט לעניינים מקומיים, כי הם מלמדים, שהמבנה נשוא הצו לא היה קיים ביום 28.1.04, אך עמד על מכונו ביום 13.2.04. חוות-דעת המומחה הכשירה קבילותם כראיה בהינתן תעודה ציבורית לפי סעיף 29 לפקודת הראיות, תשל"א-1971. בית-המשפט לעניינים מקומיים הסתמך על פסיקה, לפיה תצלומי אוויר שהוגשו עם חוות-דעת, כפי שהיה בעניינו של המבקש, קבילים כראיה בגדר תעודה ציבורית. כך למשל, נקבע ביום 20.4.06 בעפ"א 80290/05 מדינת ישראל נ' עמותת שער שמעון ואח'

(תל-אביב-יפו):

"משקלם הראייתי של תצלומי האוויר, חוות דעתה ועדותה של המפענחת ייקבע בהתאם למכלול הראיות שיהיו בפני בית המשפט. ראיות אלו יכולות להיות מגוונות... אין לראות בביקור של המפענח בשטח, משום ראיה הכרחית או בלעדית."

במקרה שבפני, בית-המשפט לעניינים מקומיים הגיע לכלל מסקנה, כי המומחה שהעיד בפניו וערך את חוות-הדעת ביצע עבודת פענוח מהימנה. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להתערבות בקביעה זו.

כמו-כן, בית-המשפט לעניינים מקומיים קבע, כי בחן את עדות המהנדס, זכר נחין, שאיתר את המבנה נשוא הצו והגיע לכלל מסקנה, כי עדותו מהימנה וכי הוא ביצע את עבודתו במיומנות ובמקצועיות. עוד קבע בית-המשפט לעניינים מקומיים, כי בחן את עדויות המבקש והגיע לכלל מסקנה, כי אין מדובר בעדויות אמת.

כידוע, הלכה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה והתרשמה מן העדויות שהובאו בפניה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, וכאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותה (ראו ע"פ 522/84 סביחאת נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1) 551, 555-556; ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(1) 2, 20). המקרה שבפני אינו נמנה על אותם מקרים חריגים, המצדיקים התערבות כזו.

בית-משפט זה כבר קבע, כי תכליתו של צו הריסה מנהלי הוא סילוק בניה בלתי חוקית מעל פני השטח "על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות" (ראו ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה , פ"ד מ(2) 445, 447). כידוע, צו הריסה מנהלי הוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה (ראו רע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו נ' עורקבי , פ"ד מח(2) 397, 404; רע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה בירושלים (לא פורסם); ראו רע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (לא פורסם)).

לעניין זה יפים גם דברים דברי השופט י' זמיר שנקבעו ברע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו נ' עורקבי , פ"ד מח(2) 397, 403-404:

"הפיקוח על הבנייה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק ומקימים בניינים שלא כחוק, אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית... משום כך יש צידוק וצורך במכונה יעילה למלחמה כבנייה שלא כחוק. צו ההריסה המנהלי נועד להיות מכונה כזאת. אך די שחלק אחד של המכונה יעלה חלודה, כדי שהמכונה כולה תושבת".

במקרה שבפני, אין מחלוקת, כי הבנייה שבנה המבקש נעשתה ללא היתר ושלא כדין. במעשה בנייה זה עשה המבקש דין לעצמו וזאת, כאשר הוא יודע, כי אין בידיו היתר כדין.

לאור הצורך באכיפה בתחום זה, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי וראוי, אפוא, כי צו ההריסה המנהלי יישאר על כנו.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי.