ע"א 4998/07 עו"ד עופר שרון נ. עיריית חיפה

1.

זו בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי שניתן כנגד תוספת בנייה בקומת עליית גג בביתו של המבקש (להלן – "תוספת הבנייה"). על פי החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י. וילנר) מיום 3.6.07, ניתנה אורכה למשיבה לבצע את צו ההריסה עד ליום 20.6.07. על פי האמור בבקשת המבקש, המשיבה מתעתדת לבצע את ההריסה ביום 10.6.07.

2.

כנגד המבקש ניתן צו הריסה מינהלי ביחס לתוספת הבנייה בביתו, כמפורט לעיל. בשנת 2006 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשתו לבטל את צו ההריסה, וערעורו לבית המשפט המחוזי בענין זה נדחה (כב' השופט ברלינר בע"פ 1185/06). בקשת רשות ערעור פלילי על פסק הדין של בית המשפט המחוזי שהוגשה לבית משפט זה נדחתה (רע"פ 2457/07). עתירה לבג"צ בפרשה זו הוגשה אף היא לבית משפט זה, ונדחתה על הסף (בג"צ 2558/07). מיד לאחר מכן, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי שנתן את פסק הדין בערעור, וביקש הבהרה או תיקון פסק הדין שניתן. הבקשה התקבלה במובן זה שהאמירה בפסק הדין לפיה "היתר בנייה לכך לא הוצא" תתבטל, אך הוחלט כי אין בכך כדי לשנות את התוצאה של פסק הדין לפיה "צו ההריסה יתייחס למפלס השלישי העליון המכונה עליית גג, ואשר מדובר בקומה חדשה שנבנתה".

ההחלטה בדבר תיקון פסק הדין ניתנה ביום 15.4.07.

3.

ביום 10.5.07 פנה המבקש לבית המשפט המחוזי במסגרת הליך המרצת פתיחה ובו ביקש צו מניעה זמני למניעת ביצוע ההריסה עקב פקיעתו של הצו המינהלי, כך על פי הטענה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת וילנר) דחתה את הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד להחלטה בהמרצת הפתיחה, בקובעה כי יש לראות את מועד החלטת התיקון שניתנה על ידי השופט ברלינר כ"מועד הקובע" לצורך מירוץ 30 הימים שבתחומם רשאית המשיבה לבצע צו הריסה מינהלי. לפיכך פסקה כי טרם חלף המועד הסטטוטורי לתוקפו של הצו. בית המשפט קמא אף האריך את המועד לביצוע צו ההריסה עד ה-20.6.07 מכח סמכותו על פי תקנות סדר הדין האזרחי, ומכח ההלכה שנקבעה ברע"פ 4357/01.

4.

בבקשה שלפני, עותר המבקש לעיכוב זמני של ביצוע צו ההריסה עד להכרעה בהמרצת הפתיחה אותה הגיש בבית המשפט המחוזי, וכן הוא מבקש צו זמני שיצהיר כי צו ההריסה המינהלי פקע, ושוב אין הוא בתוקף שכן חלף מועדו על פי סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבנייה , תשכ"ה-1965 . הוא חוזר על טענות שהעלה בפני בית משפט קמא, לפיהן תקופת 30 היום לביצוע הצו חלפה, ולכן הצו אינו בתוקף, ולא ניתן לראות במועד בו ניתנה החלטת תיקון פסק הדין כמועד קובע לצורך כך; כן טוען הוא כי טעה בית המשפט בהאריכו את המועד לביצוע צו ההריסה.

5.

טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף מהטעמים שהובאו בהחלטתו המנומקת של בית משפט קמא.

6.

דין הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה להידחות.

כנגד המבקש הוצא צו הריסה מינהלי, אשר חוקיותו נבחנה בכל הערכאות ואושרה בפסק דין חלוט וסופי. תיקון פסק הדין ביום 15.4.07 לא שינה את התוצאה האופרטיבית בדבר תקפותו של הצו, ואת החובה לאכפו. בית המשפט קמא צדק, לכאורה, בקובעו כי מניין הימים לצורך חישוב תוקפו של הצו המינהלי ולצורך ביצועו צריך להיספר ממועד החלטת התיקון, שניתנה ביוזמתו של המבקש עצמו, וזאת לענין המועדים הקבועים בסעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, ובאנלוגיה לסעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט, הקובע כי מועד תיקון פסק הדין הוא שייחשב כ"מועד קובע" לצורך הגשת ערעור. כן צדק, לכאורה, בית המשפט קמא בקובעו כי לצורך סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבנייה, כל עוד מתקיימים הליכים בבית המשפט לבחינת צו הריסה מינהלי, נעצר מירוץ 30 הימים לצורך חישוב משך זמן תוקפו של הצו. לאור זאת, גם מבחינה זו יש לראות את החלטת תיקון פסק הדין כהחלטה האחרונה אשר סיימה את ההליכים שרק ממועד נתינתה יש להתחיל במנין 30 הימים. ניתן גם לאמץ, לכאורה, את קביעת בית משפט קמא בדבר סמכותו להאריך את מועד ביצוע צו ההריסה, אשר הוארך במקרה זה עד ה-20.6.07, כהמשך להליך הערעור ולהחלטת תיקון פסק הדין.

לאור כל אלה, הסיכוי להתערב בהחלטת בית משפט קמא בערעור או בהמרצת הפתיחה שהוגשה בבית המשפט המחוזי קלוש ביותר.

7.

בנסיבות הענין, ולאחר מכלול ההליכים בכל הערכאות, שהמבקש נקט בהם לצורך עיכוב והשהייה של ביצוע הצו, אין להיענות לבקשתו לעכב את ההריסה למשך תקופה נוספת.

ממהלכיו של המבקש עולה ריח כבד של ניצול לרעה של הליכי המשפט שנועד לעכב ולדחות, ככל שניתן, את ביצוע צו ההריסה המינהלי שאמור היה להתבצע כבר לפני זמן רב. האפקטיביות של אכיפת דיני התכנון והבנייה באמצעות צווים מינהליים עלולה להימצא מסוכלת אם ינתן בידי אדם שנגדו הוצא צו מינהלי להפעיל את מערכות בתי המשפט כדי לעכב ולסרבל את הליכי ביצועו. אין מקום לשתף פעולה ולהיענות לפעולות שתכליתן לגייס אמצעים דיוניים שונים שכל מטרתם להשהות ולסכל ביצוע צווים חוקיים ותקפים שנועדו לאכוף בדרך יעילה ומהירה את דיני התכנון והבנייה, ולהסיר בכך בנייה בלתי חוקית הפוגעת במרקם החיים ואינה מתיישבת עם שלטון החוק. ההליכים בפרשה זו מצביעים על נסיונות השהייה וסיכול כאמור, ואין להתירם

בנסיבות הענין (רע"פ 5709/06 מוסרי נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3) 1477, 1479).

8.

על רקע האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה נדחית.

המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בגין בקשה זו בסך 10,000 ₪.