ע"פ 5419/08 אלי בן משה נ. הועדה האזורית לבנין ערים חוף השרון

זוהי בקשה להורות על עיכוב ביצועו של צו הריסה מנהלי לגדר שהקים המבקש, וזאת עד להגשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט מ' יפרח), אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת א' טלמור) לפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול צו ההריסה.

1.

ביום 20.5.08 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש על החלטת בית משפט השלום, לפיה נדחתה בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שהוצא לגדר שהקים המבקש. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהחלטת בית משפט השלום ניתנה עוד ביום 4.1.06, כאשר ביום 17.1.06 ניתן עיכוב ביצוע של הצו עד להגשת הערעור, אשר הוגש אך ביום 3.10.06. לפיכך, ומשהמבקש לא נתן כל טעם להגשת הערעור באיחור כה משמעותי זה דחה בית המשפט את הערעור. כמו כן, הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע צו ההריסה עד ליום 3.6.08 על מנת לאפשר למבקש להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו זו. המבקש לא הגיש כל בקשה עד למועד זה וביום 15.6.08 דחה בית המשפט המחוזי בקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד להגשת בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש.

הבקשה שלפניי הוגשה אך היום, 17.6.08, כאשר על פי הנטען בה אמור צו ההריסה להתקיים מחר. המבקש מבקש להגיש בקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" לגבי ההחלטה לפיה צו ההריסה לא יבוטל, אך בקשה זו טרם הוגשה וממילא אינה נמצאת לפני. המבקש אף לא נתן טעם מדוע הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע שבועיים לאחר שפקע צו עיכוב הביצוע שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. כל זאת, בהמשך להתנהלותו הקודמת של המבקש, אשר הגיש באיחור גם את ההליך בבית המשפט המחוזי. מעבר לכך, אף לגופם של דברים איני סבורה כי באמור בבקשה יש כדי להצדיק את המשך עיכוב הביצוע של צו ההריסה. זאת, בהתחשב בסיכויי הערעור ובמאזן הנוחות במקרה דנן. ראשית, המבקש מתעתד להגיש בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אשר כידוע ניתנת רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או עקרונית (ראו למשל: רע"פ 2248/05 כוכבי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן (לא פורסמה, 20.4.2005). ככל העולה מן הבקשה – אשר כאמור אינה מפרטת את נימוקי בקשת רשות הערעור גופא ואינה כוללת את החלטת בית משפט השלום – טוען המבקש כי בית משפט השלום לא התיר לו להעיד עדים מטעמו וכי יש ליתן לו להציג ראיות נוספות בדבר חוקיות הגדר. כמו כן, שוטח המבקש בבקשה את נסיבותיו האישיות וטוען כי יש בהן כדי להצדיק היעתרות לבקשתו. ואולם, בטענות אלו אין על פניהן כדי לעורר שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור.

לעניין מאזן הנוחות טוען המבקש כי במידה ולא יעוכב ביצוע צו ההריסה תהפוך בקשת רשות הערעור שבכוונתו להגיש לתיאורטית בלבד ועל כן יסוכלו סיכויי הערעור. ואולם, בית משפט זה קבע כי צו הריסה מנהלי יעוכב רק במקרים חריגים, וזאת לאור החשיבות הרבה שיש לצווים אלו באכיפה יעילה של דיני התכנון והבניה (ראו לעניין זה למשל: רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (לא פורסמה, 9.3.2004)). מעבר לכך, איני סבורה כי אם צו ההריסה יבוצע במועד שנקבע לו ייגרם למבקש נזק בלתי-הפיך, שכן כעולה מן הבקשה הוצא צו ההריסה לגדר שהקים המבקש. על כן, ובהתחשב בתמונה העובדתית העולה מהבקשה, איני רואה כי בנימוק זה יש להטות את הכף לטובת קבלת הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.