פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
6547/08
בפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המערערים:
1. ניסים סלע
2. ציון סלע
3. חיים סלע
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בת"א-יפו מיום 16.7.08 בעפ"א 80129/08 שניתנה על ידי כבוד השופטת י'
אמסטרדם
תאריך הישיבה:
כ"ז
בתמוז תשס"ח (30.7.08)
בשם המערערים:
עו"ד ארז צברי
בשם המשיבה:
עו"ד אבי-טל שלומי
החלטה
בפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' אמסטרדם) מיום 16.7.2008 בב"ש 91447/08 במסגרתה נדחתה על הסף בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה עד לדיון בערעור.
1.
על פי הנטען בערעור, המערערים הינם יורשים של מר אבן (אבו) דוד ז"ל (להלן: המנוח ). המנוח הורשע ביום 28.3.1992 בעבירה של בנייה ללא היתר (במסגרת ת.פ. 675/91). כתב האישום הוגש בגין סגירת סככת אסבסט ויצירת חדר מקורה בשטח של כ-30 מ"ר בלא היתר במגרש בשכונת הדר יוסף בתל-אביב. ביום 28.5.1992 נגזר דינו של המנוח וניתן צו הריסה אשר נקבע כי יבוצע על ידי המנוח כעבור 18 חודשים, אלא אם כן יינתן היתר כדין. זאת בנוסף לקנס סמלי בסך 100 ₪ וכפל אגרת בניה בסך 350 ₪.
משלא ביצע המנוח את צו ההריסה ואף לא קיבל היתר, הוגש נגדו כתב אישום בגין אי קיום צו שיפוטי. ביום 21.12.1995 הורשע המנוח בעבירה של אי קיום צו של בית משפט ונגזר עליו עונש של קנס בסך 300 ₪ או חמישה ימי מאסר תמורתו. כן נקבע כי ביצוע צו ההריסה יוטל על הוועדה המקומית.
2.
על פי הנטען בערעור, עד לשנת 2004 לא נקטה המשיבה בצעד כלשהו למימוש הריסת הנכס. בחודש יוני 2004 פנו המערערים לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, עקב מצבם הבריאותי הקשה של המנוח ואשתו המתגוררים בנכס. ביום 20.5.2004 נדחתה הבקשה, והמנוח הגיש ערעור, במסגרתו ביקש לעכב את ביצוע הצו ולאפשר לו לסיים את חייו בנחת. ביום 25.6.2004 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ארעי של צו ההריסה, עד להחלטה אחרת. ביום 5.9.2004 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בבקשה לעיכוב ביצוע, אליו לא התייצב המנוח. בדיון זה הצהירה ב"כ המשיבה כי המבנה נשוא צו ההריסה נהרס. בנסיבות אלה, הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.
3.
ביום 26.11.2006 הודיעו המערערים לבית המשפט המחוזי - אשר הערעור בפניו היה תלוי ועומד - כי המנוח נפטר בדצמבר 2005, ובהמשך לכך ניתנה על ידי בית המשפט (כבוד השופט צ' גורפינקל) ההחלטה הבאה:
"לאור פטירת המערער, וכן מאחר שגם לגופו של ענין אין טעם בערעור כי המבנה נהרס, אני מוחק
את הערעור." [ההדגשה במקור]
4.
בחודש אוקטובר 2007 הודבק על דלת הנכס צו הריסה, ובעקבות זאת הגישו המערערים בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה לבית המשפט לעניינים מקומיים. ביום 16.6.2008 נדחתה הבקשה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופטת י' רוטנברג). בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את הטענה כי החלטתו של כבוד השופט גורפינקל יצרה מעשה בית דין לפיו נהרס המבנה נשוא הצו. כמו כן נדחתה הטענה לפיה המשיבה השתהתה בביצוע הצו ועל כן שוב אינה רשאית לבצעו. לדבריה, ניתן הסבר לשיהוי בביצוע הצו, והוא התחשבותה של המשיבה בנסיבותיהן האישיות החריגות של המנוח ואשתו, ואין זה סביר כי התחשבות הומאניטארית זו תיצור מניעות מלבצע את הצו לאחר מותו של המנוח. מנימוקים אלה ואחרים נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע.
5.
על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים הגישו המערערים ערעור לבית המשפט המחוזי, ובד בבד הגישו בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה. ביום 16.7.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' אמסטרדם) את הבקשה לעיכוב ביצוע בהחלטה כדלקמן:
"א) אם אכן כטענת המערערים הנכס כבר נהרס אין מקום לעכוב ביצוע צו ההריסה.
ב.זאת ועוד צו ההריסה הוטל לביצוע ע"י הועדה המקומית ולמבקש אין מעמד בהליך הפלילי. הבקשה לעכוב ביצוע נדחית."
טענות המערערים
6.
לטענת המערערים, טעה בית המשפט קמא כאשר דחה על הסף את הבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת מבלי לקיים בה דיון. דחיית הבקשה טורקת בפני המערערים את דלתות בית המשפט והופכת את הדיון בערעור לאקדמי בלבד. בדיון שהתקיים בפניי, חזר ב"כ המערערים, עו"ד א' צברי, על טענה זו, וגרס כי לדידו חייב היה בית המשפט קמא לקיים דיון בבקשה, על מנת שבית המשפט ישמע את טיעוני הצדדים.
7.
לטענת המערערים, בית המשפט קמא דחה את הבקשה משני נימוקים. הנימוק הראשון, לפיו מאחר שהנכס כבר נהרס אין מקום לעיכוב ביצוע צו ההריסה, אינו יכול לעמוד, כך לטענת המערערים, שכן טענה זו הועלתה על ידי המשיבה בהליך קודם ונדחתה. הנימוק השני, לפיו למערערים כלל אין מעמד בהליך הפלילי, אף הוא שגוי לטענת המערערים, שכן נימוק זה לא נטען על ידי המשיבה בבית המשפט לעניינים מקומיים, ויתרה מכך, צו ההריסה החדש הופנה אל המערערים, אשר נכנסו בנעליו של המנוח בהיותם יורשיו החוקיים ובעלי הנכס.
8.
לטענת המערערים, סיכוייהם בערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים הינם טובים, ואילו החלטתו של בית המשפט המחוזי למעשה מייתרת את הערעור.
9.
אשר למאזן הנוחות, במשך למעלה מעשר שנים לא פעלה המשיבה לבצע את צו ההריסה, ומכאן שלא ייגרם כל נזק אם תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע. מאידך, אם תידחה הבקשה לעיכוב ביצוע, עלול להיגרם עיוות דין.
10.
מכאן הערעור והבקשה שבפניי, במסגרתם מבקשים המערערים לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה עד למתן פסק דין בערעור.
תגובת המשיבה
11.
בהתאם להחלטתי, הגישה המשיבה תגובה לערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע, ולשיטתה דינם של הערעור ושל הבקשה להידחות.
12.
לטענת המשיבה, כאשר הטיל בית המשפט לעניינים מקומיים את ביצוע צו ההריסה על המשיבה, בפסק דינו מיום 21.12.1995, הוא לא קבע את המועד לביצוע צו ההריסה. ככלל, על הרשות לבצע צו הריסה בתוך פרק זמן סביר לאחר הוצאתו. בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 16.6.2008 נקבע, כי הימנעות המשיבה מביצוע הצו לא היתה מחמת רשלנות או הזנחה, אלא החלטה מודעת שנבעה משיקולים "הומאניטאריים" הנוגעים לנסיבותיו האישיות של המנוח.
13.
המשיבה מוסיפה וטוענת, כי השאלה שעמדה בפני בית המשפט המחוזי היתה האם יש מקום לעכב את ביצוע הצו עד להחלטה בערעור, והכלל המנחה בעניין זה הינו כי עיכוב ביצוע צו הריסה ייעשה רק כשקבלת ההיתר מצויה בהישג יד. בענייננו, אין כל טענה בדבר היתר המצוי בהישג יד.
14.
עוד טוענת המשיבה, כי טענותיהם של המערערים בגוף הערעור המונח בפני בית המשפט המחוזי דינן להידחות, דהיינו, סיכויי הערעור קלושים ואינם מצדיקים את עיכוב ביצוע צו ההריסה.
15.
אשר לטענה כי צו הריסה שיפוטי הינו "פרסונאלי" ולכן עם מות הנאשם לא ניתן לבצעו, טוענת המשיבה כי במקרה הנדון הוטל ביצוע הצו על הוועדה המקומית, ולכן למותו של הנאשם אין רלוונטיות לנפקותו של הצו.
16.
אשר לטענת השיהוי בביצוע הצו, טוענת המשיבה כי שיהוי בפעולת הרשות לא תגרום, ככלל, להקמת מחסום המונע את ביצוע פעולת האכיפה, ויתרה מכך, במקרה דנן, נקבע כממצא, כי המשיבה לא השתהתה אלא נמנעה מביצוע הצו מתוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של המנוח.
17.
המשיבה מוסיפה, כי הטענה לפיה הצהרת המשיבה לפיה הנכס נהרס מהווה קביעה פוזיטיבית המונעת מהמשיבה לטעון כיום אחרת, ראוי היה לה שלא תיטען כלל, שכן ברור לכל כי הנכס לא נהרס ולא בכדי עתרו המערערים להימנע מהריסתו.
18.
המשיבה מוסיפה וטוענת, כי עצם הגשתו של ערעור על החלטה בעניין עיכוב ביצוע אינה עילה לעיכוב ביצוע אוטומטי של הצו עד להכרעה בערעור.
19.
אשר לטענה כי היה מקום לקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע; לטענת המשיבה, אין חובה שבדין שיתקיים דיון במעמד הצדדים במקרה כזה, שכן אין מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע במסגרת ערעור על "עונש" שהוטל, אלא למעשה מדובר בעיכוב ביצוע במסגרת הליך מכוח סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.
20.
בדיון בפניי הוסיף ב"כ המשיבה, עו"ד א' שלומי, את ההיבט של "משיכת זמן" ודחיית הקץ על ידי המערערים בניסיון למנוע את ביצועו של צו ההריסה דנן, לאחר שבמשך שנים ארוכות ניצבת הבנייה הבלתי חוקית על תילה. עו"ד שלומי ביקש להפנות לשתי החלטות של בית משפט זה בעניינים דומים: רע"פ 6026/08 עלמי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (לא פורסם, 10.7.2008); ע"פ 4650/08 ברנס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.6.2008).
דיון והכרעה
21.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את באי כוחם בעל-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ועמו הבקשה לעיכוב ביצוע.
22.
בית משפט זה חזר ושנה כי הבניה הבלתי חוקית היא בבחינת "מכת מדינה" ממש [ראו למשל: ע"פ 6720/06 דהרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.8.2006), סעיף ח(3) לפסק הדין (להלן: עניין דהרי ); ע"פ 11000/07 פלוני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד (לא פורסם, 1.1.2008); ע"פ 4650/08 ברנס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.6.2008), סעיף י(1) להחלטה (להלן: עניין ברנס )]. בתי המשפט נותנים את ידם ל"מלחמה" בנגע זה, ובכלל זה נקבע פעמים רבות כי צו הריסה מינהלי נועד לשמש מענה מיידי לבנייה בלתי חוקית ומכאן החשיבות הרבה המיוחסת לביצועו במועד שנקבע לכך [ראו למשל: רע"פ 9230/06 חב' א.מ.ש תלפיות בע"מ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (לא פורסם, 5.12.2006); רע"פ 1186/07 חברת א.מ.ש. תלפיות בע"מ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (לא פורסם, 7.2.2007); רע"פ 974/07 אלשמאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.2.2007)]. הדברים ידועים, ואין מקום להרחיב בעניין זה. אוסיף רק, כי העובדה שבמשך מספר שנים נמנעו רשויות התכנון מביצוע צו ההריסה, וזאת מטעמים "הומאניטאריים" כפי שכונו על ידי המשיבה, כלומר, התחשבות בכך שהמנוח היה אדם בא בימים, אין בה כדי להצדיק הימנעות מביצוע צו ההריסה לאחר שהלך לעולמו.
23.
צו ההריסה ניתן לפני שנים רבות, והוא כיום בבחינת צו חלוט. אין זה ההליך הראשון במסגרתו מנסים המערערים לבטל את "רוע הגזירה" ולעכב את ביצועו של צו ההריסה וההליכים בעניין זה נמשכים משנת 2004. ב"כ המשיבה הפנה, כאמור, למקרים בהם בית משפט זה ביקר את המנהג שעשו להם בעלי דין לנקוט הליכים שונים ומשונים בניסיונות למנוע ביצועם של צווי הריסה, ובמילותיו של חברי, השופט א' רובינשטיין, בעניין ברנס הנזכר לעיל:
"... המשמעות היא כי משהו לקוי עד היסוד בעצם האפשרות להליכים מרובים כל כך, גם אם אין חולק על זכותו של כל אדם להיאבק משפטית. ואולם, בין מאבק משפטי הוגן לבין סאגה רבת שנים שיש בה לטעמי ניצול לרעה של הליכי משפט... קשה למצוא מכנה משותף..."
24.
מכל מקום, לאחר שנים כה רבות שבהן עומד על תילו מבנה שכבר נקבע כי הוא נבנה שלא כדין, סבורני כי הגיעה השעה לבצע את צו ההריסה ואין מקום לעכבו פעם נוספת. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, שכן הערעור עודנו תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי, אוסיף, כי על פניו נראה כי החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים מנומקת כדבעי וסבורני כי סיכוייו של הערעור התלוי ועומד להתקבל אינם גבוהים, ועובדה זו חיזקה את מסקנתי, לפיה אין מקום לעיכוב ביצוע צו ההריסה. לא למותר להוסיף, כי בית משפט זה בשורה ארוכה של החלטות דחה בקשות לעיכוב ביצוע צו הריסה, על אף שערעור בעניין עודנו היה תלוי ועומד (ראו למשל: ע"פ 3249/05 בר יוסף נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, פתח תקווה (לא פורסם, 17.4.2005); עניין דהרי ; ע"פ 8559/06 ברהום נ' עיריית תל אביב יפו (לא פורסם, 18.4.2007); ע"פ 10023/07 יעקב סבן ציוד לבניה בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "אונו" (לא פורסם, 20.12.2007) (להלן: עניין סבן ); ע"פ 4423/08 שפירא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו (לא פורסם, 22.5.2008) ועוד).
25.
אשר לשאלה האם חייב היה בית המשפט המחוזי לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע, לטעמי, כאשר סבור בית המשפט כי דינה של בקשה לעיכוב ביצוע להידחות על הסף וכי לא תהיה תרומה משמעותית לדיון במעמד הצדדים, אין מוטלת עליו חובה כזאת. יצויין, כי במקרה דומה לענייננו, בעניין סבן הנזכר לעיל, ציינה כבוד הנשיאה ד' ביניש במפורש, כי היא נמנעת מלהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע, על אף טענה שהועלתה בעניין זה על ידי המערערים (ראו סעיף 4 להחלטה). בנוסף, בע"פ 5419/08 בן משה נ' הועדה האזורית לבנין ערים חוף השרון (לא פורסם, 17.6.2008) דחתה כבוד השופטת ע' ארבל בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה, בין היתר, בשל שיהוי בהגשתה, וזאת מבלי לקיים כלל דיון במעמד הצדדים, ואף מבלי לקבל תגובה. מכאן, שבמקרים מתאימים, ניתן לדחות בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה אף בלא קיום דיון במעמד הצדדים, ולא יהיה בכך, כשלעצמו, כדי לפסול את ההחלטה מיסודה.
26.
נוכח כל האמור לעיל, נדחה הערעור ועמו הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות הענין ומאחר שלא התבקשו הוצאות לטובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ח בתמוז תשס"ח (31.7.08).
ש ו פ ט