פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
974/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ג'מל אלשמאלי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ
71016/06 מיום 25.12.06 שניתן על-ידי כבוד השופט ר' בן-יוסף
בשם המבקש:
עו"ד אלי תוסיה כהן
בשם המשיבה:
עו"ד שלומי אבי-טל
החלטה
השופט ס' ג'ובראן:
כנגד המבקש הוגש כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים ברחובות בגין בניה ללא היתר של מבנה בן שלוש קומות בשכונת גן חק"ל ברמלה. בנוסף, הוצא ביום 25.8.02 צו הריסה מנהלי, לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, המורה למבקש להרוס את המקרקעין.
בית-המשפט לעניינים מקומיים הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו וביום 16.3.04 גזר עליו קנס בסך 30,000 ש"ח וכן צו להריסת המבנה תוך 90 יום.
על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מקומיים הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בד בבד הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, אשר התקבלה על-ידי בית-המשפט. ביום 22.1.06 התקיים הדיון בערעור ונקבע, בהסכמת המשיבה, כי צו ההריסה ייכנס לתוקף ביום 2.5.06.
ביום 2.5.06 הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מקומיים ברחובות בקשה נוספת להארכת מועד. בית-המשפט (כבוד השופטת ל' צבר) דחה את הבקשה, בציינו כי לא צפוי להינתן בתקופה הקרובה היתר בניה.
על החלטתו של בית-המשפט לעניינים מקומיים הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כאשר צו ההריסה עוכב עד לדיון בערעור.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' בן-יוסף) דחה את הערעור בציינו, כי לא ניתן להישאר אדישים להתנהלות המבקש במקרה זה ולכך שהוא נצטווה להרוס את המבנה יותר מפעם אחת, אך טרם עשה זאת. בית-המשפט התייחס לכך שהמבקש החל בהכנת תוכנית לשינוי מתאר, אך קבע, כי מדובר באיחור רב מדי היות והבנייה החלה לפני כחמש שנים ועברו שנתיים מאז הרשעתו. לבסוף קבע בית-המשפט, כי מדובר בערעור חסר תוחלת ולכן יש לדחותו.
על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שבפניי אשר במסגרתה טוען הוא, כי חרף פניותיו הרבות לעיריית רמלה ורצונו להסדיר את הבנייה במקום, העירייה טרם שינתה את תוכנית המתאר בהתאם לצרכי התושבים. עוד טוען המבקש, כי בשכונה בה הוא מתגורר ישנם מבנים נוספים אשר נבנו בניגוד לחוק, אך בעליהם לא הורשעו בעבירה של בניה ללא היתר.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית היות והיא אינה מעלה סוגיה בעלת חשיבות ציבורית. לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי המבקש החל לקדם הליך תכנוני להכשרת המבנה הבלתי חוקי רק בחלוף חמש שנים ממועד הבנייה וכי אין כל וודאות לכך שייעוד הקרקע אכן ישונה בהתאם לתוכנית שהגיש.
דין בקשת רשות הערעור להדחות.
עניינו של המבקש נידון כבר בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת היא למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת ר"ע 103/83
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 .
דין הבקשה להדחות אף לגופו של עניין. הלכה היא, כי צו הריסה מיועד לשמש מענה מיידי לבנייה בלתי חוקית ומכאן החשיבות הרבה המיוחסת לביצועו במועד (ראו למשל
רע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו נ' עורקבי , פ"ד מח(2) 397, 404).
בענייננו, מדובר על מבנה, אשר נבנה שלא כחוק לפני כחמש שנים והוצא נגדו הן צו הריסה מנהלי בשנת 2002 והן צו הריסה במסגרת גזר-הדין שהוטל על המבקש בשנת 2004. בית-המשפט שהרשיע את המבקש הסכים לעכב את ביצוע הצו למשך שלושה חודשים, אך המבקש הגיש בקשה נוספת לדחיית ביצוע הצו ולכן נמשכו ההליכים בתיק עד לעת הזו. בנסיבות אלו, אינני רואה מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי וזאת בייחוד לאור העובדה, כי המבקש לא הוכיח כי היתר הבנייה נמצא בהישג ידו, עשה דין לעצמו והשתהה שיהוי ניכר בהגשת התוכנית להכשרת הבנייה (ראו למשל רע"פ 11196/04 עזיזיאן נ' חולדאי (לא פורסם)).
אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להדחות.
החלטתי מיום 12.2.07, בעניין עיכוב ביצוע צו ההריסה, מבוטלת בזה.
ניתנה
היום, כ"ז בשבט תשס"ז (15.2.07)
ש ו פ ט