בג"ץ 10899/05 מוסטפא אבו גנים נ. שר הפנים

השופט א' רובינשטיין:

א.(1) בגדרה של עתירה זו מתבקשת הקפאתם של צווי הריסה מינהליים שהוציאה המשיבה 2 כלפי מבנים בהם מתגוררים העותרים (להלן המבנים), אשר הוקמו – על כך אין מחלוקת – ללא היתר כדין. זאת, לאחר שנדחתה עתירתם למטרה זהה בבג"ץ 2312/05. לטענת העותרים עילת העתירה דנן שונה.

(2) כפי שציין השופט לוי בפסק הדין בבג"צ 2312/05, "עתירה זו היא חוליה נוספת בשרשרת מאמציהם של העותרים להביא לביטולם של צווי הריסה ...". המדובר בארבעה צווים שהוצאו ביום 13.1.04 על-ידי המשיבה 2. העותרים התנגדו לביצוע הצווים, ובית המשפט לעניינים מקומיים ברמלה דחה את ההתנגדויות ביום 27.6.04. העותרים ערערו על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב וכן ביקשו את עיכוב ביצועם של הצווים. ביום 16.1.05 דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת אהד) את עיכוב ביצוע הצווים. על החלטה ערערו העותרים לבית משפט זה בע"פ 1278/05. ביום 9.2.05 דחתה השופטת ביניש את הבקשה. כפי שמסרו העותרים, טרם ניתן פסק דין בהליכי הערעור בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

(3) החל מיום 9.2.05, האריך בית המשפט לעניינים מקומיים ברמלה שלוש פעמים את המועד לביצוע הצווים, וזאת לבקשת המשיבה 2. על שתיים מהחלטות ההארכה הגישו העותרים ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו; ניתן כנמסר עיכוב ביצוע עד לקיום דיון דחוף.

(4) (א) לטענת העותרים אכיפת הצווים כיום חורגת ממתחם הסבירות, כיוון שמשרד הפנים מדגיש קידומן של תכניות מתאר לאוכלוסייה הערבית. נטען כי עילת העתירה שונה מקודמתה, שנסבה על זיהוי המבנים. הטענה היא כי המערכת הממשלתית מקדמת תכנון שיכלול "הכשרת" המבנים, וכן כי בני הכפר בו מצויים המבנים מקדמים תכנית לאישור הבנייה בכפר באופן רטרואקטיבי.

(ב) המשיבים הביעו עמדתם המתנגדת לעתירה.

ב.(1) לאחר העיון אין בידנו להיעתר לעתירה. אף שלטענת העותרים עילתה של עתירה זו שונה מעילתה של קודמתה, נימוק הדחייה בבג"ץ 2312/05 יפה אף לעניין עתירה זו:

הלכה פסוקה היא, כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי, ובודאי שלא על החלטותיו-שלו בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים (בג"ץ 3481/02 קריב נ' מדינת ישראל ואח' . פ"ד נו(6) 869, 873 (השופט לוי)).

המדובר בפועל בערעור על החלטות של בתי המשפט שאינן מצויות בסמכותו ובבחינתו של בית משפט זה בשבתו כבג"צ.

(2) על מטרתו של צו ההריסה המינהלי עמדה השופטת פרוקצ'יה:

צו הריסה מינהלי מיועד מעצם טיבו לשמש מענה מיידי ויעיל לבנייה בלתי חוקית ולמנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח אשר יקשה לשנותן. תכליתו של צו ההריסה למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן (ע"פ 10505/03 בועז אזולאי ואח' נ' מדינת ישראל הוועדה המקומית של עיריית ת"א פ"ד נח(2), 625; 672).

ג.בנסיבות דנן נראה כי מטרתם של העותרים להשהות את ביצוע הצווים "באופן מלאכותי", לאחר שהיה להם יומם – ליתר דיוק היו להם ימיהם – בבתי המשפט, וללא נימוק כבד משקל לדחיית הביצוע. זאת – שכן אף לפי הנטען בעתירה הוקמו המבנים בניגוד לחוק; טרם הוגשה תכנית כלשהי למוסדות התכנון, ומה גם שאין בהגשת תכנית כדי להצדיק עיכובם של הליכים (ראו דברי השופט טירקל ברע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המחוזית ירושלים (לא פורסמה)).

ד.לא נוכל איפוא להעתר לעתירה. העותרים ישלמו לכל אחת מקבוצות המשיבים

5-4-1, 3-2 ו-6 5,000 ₪ שכר טרחת עורכי דינן.