בג"ץ 2312/05 מוסטפא אבו גנים נ. משטרת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.עתירה זו היא חוליה נוספת בשרשרת מאמציהם של העותרים להביא לביטולם של צווי הריסה שהוצאו נגד מבנים בתחום המועצה האזורית עמק לוד, שבהם, לטענתם, הם מתגוררים. טענותיהם של העותרים בדבר פגמים שנפלו בצווי ההריסה ובדרך שבה הוצאו, הועלו בפני בית-משפט השלום ברמלה ונדחו אחת-לאחת. ערעורו של עותר 5 על החלטתו של בית-משפט השלום תלוי ועומד בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. שלא כמותו, ערעורם של עותרים 4-1 לבית-המשפט המחוזי נדון כבר ונדחה, וכך גם ערעור נוסף שהגישו לבית-המשפט העליון (ע"פ 1278/05).

העותרים בחרו אפוא לעתור לבית-משפט זה, ובעתירתם הם שבים וטוענים לפגמים בנוסחם של הצווים שהוצאו. הפעם נטען, כי הפרטים המופיעים בצו הינם שגויים ובפועל מתייחסים למבנים שונים מאלה שיש כוונה להרוס.

2.דין העתירה – להידחות על הסף. ככל שהדברים אמורים בענינם של עותרים 4-1, הרי טענותיהם נבחנו כבר בידי שלוש ערכאות ובהן, כאמור, בית-המשפט העליון, ואף לא אחת מערכאות אלה ראתה להיעתר להן. ככל שהיו בפי העותרים טענות נוספות, היה עליהם להעלותן בגדרי ההליכים שהתקיימו. ואילו בענינו של עותר 5 קיים סעד חלופי, בדמותם של הליכי הערעור המצויים בעיצומם.

3.כלל ידוע הוא, ויפה גם לעניננו, כי בית-המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות שיפוטיות אחרות, ובוודאי שלא על החלטותיו-שלו בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים (בג"ץ 3481/02 קריב נ' מדינת ישראל ואח' , פ"ד נו(6) 869, 873). בית-משפט זה אף לא יהיה מכשיר לעקיפתם של הליכים משפטיים, המתנהלים במקביל בפני ערכאות אחרות. ענינם של העותרים אינו חורג מגדרם של כללים אלה, ולפיכך אין הוא מצדיק את בירור טענותיהם לגופן.

אנו מורים אפוא על דחייתה של העתירה.

העותרים ישאו בשכ"ט עו"ד של המשיבים 2 ו-3 בסכום כולל של 7,500 ש"ח.