ע"פ 1278/05 מחמד אבו גנים נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה לודים

בפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת נ' אהד ) שלא לעכב ביצוע ארבעה צווי הריסה מינהליים שהוצאו ביחס לארבעה מבנים שבנו המערער ושלושת אחיו.

ביום 13.1.04 הוצאו ארבעה צווי ההריסה המינהליים לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. המערער ושלושת אחיו פנו לבית המשפט לענינים מקומיים בתל-אביב-יפו וביקשו לבטל את הצווים. בית המשפט לענינים מקומיים דן בכל הטענות שהעלו המבקש ואחיו כנגד הצווים וראה לדחותן אחת לאחת. בהחלטה מפורטת ומנומקת הסביר בית המשפט כי היקף ביקורתו של בית המשפט בענין צווי הריסה מינהליים מוגבל לעילות הנקובות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה וכי בענייננו, לא הצליחו המערער ואחיו להוכיח כי מתקיימות עילות אלו. כן עמד בית המשפט על חשיבותו של צו ההריסה המינהלי ככלי מהיר ויעיל המאפשר לרשות להלחם בתופעת הבניה הבלתי חוקית. בנסיבות הענין, לא מצא בית המשפט כי נפל פגם בצווים המצדיק את פסילתם וכן לא מצא כי נפל פגם בשיקול דעת הרשות בהוצאת הצווים. על מנת לאפשר למערער ולאחיו להתכונן להריסה הורה בית המשפט כי הצו יכנס לתוקף עשרה ימים לאחר מתן ההחלטה.

המערער ואחיו ערערו לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לענינים מקומיים ובמסגרת ערעורם ביקשו עיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי עד להכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי לא ראה להעתר לבקשת המערער ודחה את הבקשה לעיכוב הביצוע. החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 16.1.05 ובית המשפט הורה על עיכוב ביצוע ההחלטה למשך 3 ימים.

רק ביום 6.2.05 הוגש הערעור שבפניי. במסגרת ערעור זה שב המערער וחוזר על הטענות שהעלו הוא ואחיו בבית המשפט לענינים מקומיים ובבית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. "צו הריסה מינהלי מיועד מעצם טיבו לשמש מענה מיידי ויעיל לבנייה בלתי חוקית ולמנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח אשר יקשה לשנותן. תכליתו של צו ההריסה היא למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן" (ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(2), 625, 627). כפי שציין בית המשפט המחוזי, עיכוב ביצוע הצו בנסיבות המקרה דנן יסכל את תכלית החוק ועל כן, בצדק דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המערער, ומשכך לא ראיתי להתערב בהחלטתו. בית המשפט המחוזי ציין גם, כי המערער לא הגיש עדיין בקשה להיתר ומכל מקום מנסיבות המקרה עולה שרישיון עבור המבנים הבלתי חוקיים אינו בהישג ידם של המערער ואחיו. נסיבות אלו גם הן מחזקות את המסקנה כי אין מקום להורות על עיכוב הביצוע.

אשר על כן, הערעור נדחה.