רע"פ 4008/06 נאוה שרעבי נ. יו''ר הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ת''א יפו

1.על גגו של בנין בו גרה המבקשת שנים רבות, נבנה מבנה העשוי מקונסטרוקציה של ברזל ולוחות פח. בתאריך 1.12.03 נהרס מבנה דומה שהיה במקום, מכוחו של צו הריסה מנהלי שהוציא המשיב. לטענת המבקשת, היא הופתעה מהריסתו של המבנה הישן, ונוכח העובדה כי לא היה ביכולתה של התקרה שנותרה במקום להגן עליה מפני רעש ופגעי מזג האוויר, היא שבה ובנתה את המבנה הנוכחי. ביום 13.1.03 הוציא המשיב צו הריסה מנהלי למבנה זה.

2.המבקשת פנתה לבית-משפט לעניינים מקומיים בתל-אביב בבקשה לבטל את צו ההריסה. בית-המשפט נעתר לבקשתה, וקבע כי נוכח העובדה כי התקרה המצויה במקום, ללא קיומו של הגג, אינה אטומה, הרי שביצועו של צו ההריסה יגרום לתוצאה בלתי סבירה באופן קיצוני, וכי לא ראוי שיעשה כך במסגרתו של צו מנהלי. עוד נקבע, כי עניינה של המבקשת בא בגדר העילות המנויות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, המקנות לבית-המשפט סמכות לבטל צו הריסה מינהלי.

3.המשיבה ערערה על פסק-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בטענה כי המבנה הוקם לאחרונה ללא היתר, ועל-כן צו ההריסה הוצא כדין ולא היה מקום לבטלו. בית-המשפט (סגנית הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וי' שיצר) קיבל את השגותיה, תוך שקבע כי מהותו של צו הריסה מנהלי היא נקיטת צעד דרסטי כנגד בניה בלתי חוקית כגון זו שנבנתה על ידי המבקשת, וכי עניינה של זו אינו בא בגדרן של העילות המנויות בסעיף 238א(ח) לחוק. נוכח כל אלה, נקבע כי צו ההריסה יישאר על כנו, אולם ביצועו עוכב עד ליום 1.6.06, כדי לאפשר למבקשת לחסות תחת קורת גג בטוחה במהלך חודשי החורף.

4.עתה עותרת המבקשת כי תינתן לה רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. היא שבה ומעלה את אותן טענות עובדתיות שנדחו על ידי בית-משפט קמא, ובהן הטענה כי לא ידעה על קיומו של צו הריסה מינהלי קודם, וכן שהמבנה קיים שנים רבות.

5.דין הבקשה להידחות. מתן רשות לקיומו של ערעור נוסף יוחדה למקרים בהם עולה סוגיה משפטית לה נודעת השלכה על ציבור רחב. זה אינו המקרה שבפני. השגותיה של המבקשת כנגד צו ההריסה ייוחדו לעניינה-שלה בלבד, והן נבחנו בהרחבה על ידי בית המשפט המחוזי. אינני סבור כי התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא היתה שגויה. אדרבא, שוב אין ספק כי הבנייה שבוצעה על ידי המבקשת היתה שלא כחוק, והרי תכליתו של צו הריסה מנהלי היא למנוע את קביעתן של עובדות מוגמרות במקרקעין, והוא מהווה מכשיר חשוב באכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה. על כן, משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מכרעת לביצועו, והדברים נכונים ביתר שאת בנסיבות דנן, כאשר צו זה ניתן לאחר שמבנה קודם במקום נהרס אף הוא מכוח צו שהוצא כדין (השוו רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים , לא פורסם).

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.