רע"פ 10607/07 חאלד שומאן נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה - ירושלים

ביום 23.1.2002 הוציא יושב ראש הועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים צו הריסה מינהלי למבנה בשטח של כ-150 מ"ר המצוי בבית חנינא, שנבנה שלא כדין וללא היתר על ידי המבקש, וזאת בהתאם לסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ) .

ביום 6.2.2002 הגיש המבקש בקשה לביטול צו ההריסה. בעקבות הסדר דיוני עם המשיב, המבקש חזר בו מהבקשה לביטול צו ההריסה, וסוכם כי יעתור לבקשה למתן עיכוב ביצוע צו ההריסה.

ביום 26.11.2003 הוגשה בקשה מטעם המשיב להאריך את המועד לביצוע צו ההריסה עד ליום 1.2.2004.

ביום 25.10.2004 ניתנה החלטה בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים לפיה בקשת המשיב להאריך את מועד ביצוע צו ההריסה מתקבלת באופן שמניין הימים לביצוע הצו יחל מיום 21.11.2004.

ביום 22.11.2004 הוגשה בקשה מטעם המבקש לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים לעיכוב ביצוע צו ההריסה. הבקשה נסמכה על טענה בדבר התקדמות משמעותית בהליכי התכנון, וכן לאור העובדה כי עיריית ירושלים בעצמה יוזמת באזור תוכנית של איחוד וחלוקה ואינה מאפשרת את קידומה של תוכנית פרטית שיזם המבקש.

ביום 3.9.2006 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט מ' בן עטר ) את בקשתו של המערער לעיכוב ביצוע וקבע כי המבנה נשוא צו ההריסה אינו מצוי במתחם המיועד לאיחוד וחלוקה. כן קבע כי לא הוכחה הטענה העובדתית של המבקש לפיה מוסדות התכנון לא עשו דבר לקידום התכניות לאיחוד וחלוקה.

ביום 14.12.2006 הגיש המבקש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע או לביטול צו ההריסה.

ביום 22.3.2007 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים (כבוד השופטת י' ייטב ), את הבקשה וקבע כי מניין 30 הימים לביצוע צו ההריסה יחלד ביום 25.4.2007.

על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' נועם ) דחה בפסק דינו מיום 20.11.2007 את ערעור המבקש בקובעו, כי העילות לביטול צו הריסה מינהלי מצומצמות למקרים בהם ניתן להוכיח כי הבנייה "בוצעה כדין", או באם הוכח שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי השיקול הכמעט יחידי בשאלה אם לעכב את ביצוע צו ההריסה, הוא פרק הזמן הדרוש לקבלת היתר הבניה. עוד טוען המבקש כי הוא יזם תוכנית תב"ע אשר התקדמה בקצב משביע רצון, אולם עיכוב התוכנית נגרם על ידי עיריית ירושלים. עוד טוען המבקש כי לאחר שעיריית ירושלים סיימה את התוכנית שהיא יזמה, קידם הוא את תוכניתו הפרטית והיא מקובלת על מחלקות התכנון השונות וסיכוי הכשרת הבנייה כמעט ודאיים, ועל כן היתר הבנייה הוא בהישג יד ויש לעכב את צו ההריסה או להמירו בכתב אישום.

מנגד טוען המשיב כי בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא מצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי. כן תומך המשיב את יתדותיו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי אין להורות על עיכוב ביצועו של צו הריסה מינהלי לשם קידום הליכי תכנון אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, כמו למשל שהיתר הבנייה נמצא בהישג יד.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, לא מצאתי בטענות המבקש כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין יש לדחות את בקשת רשות הערעור. משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצועו (ראו רע"פ 1288/04

נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים (לא פורסם, 9.3.2004)). משכך, אין בידי לקבל את עיקר טענתו של המבקש, לפיה יש לעכב את ביצוע צו ההריסה המינהלי. אכן, בית המשפט מוסמך לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי, אך סמכות זאת צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן שמקרה זה איננו נמנה עליהם. אין חולק כי הבנייה שבנה המבקש נעשתה שלא כדין, וכי ההליך התכנוני נמצא בראשיתו ומדובר בתהליך ארוך ומורכב, וכי המבקש הגיש בקשה חדשה לאישורה של תוכנית מתאר נקודתית רק לאחר הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי. משכך אין לומר כי רישיון הבנייה נמצא בהישג יד, ואין מקום לעכב את ביצוע צו ההריסה עוד.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להדחות.

החלטתי מיום 13.12.2007, בעניין עיכוב ביצוע צו ההריסה, מבוטלת בזה.

מועד תחילת מניין הימים לביצוע צו ההריסה המינהלי נשוא הבקשה יחל ביום 1.4.2008.