החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 11634/05 שאדי טאטור נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · רשות ערעור שני בפליליבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בערעור על הרשעה וגזר דין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בקשת רשות ערעור שני על הרשעה בדרישת נכס באיומים וגניבה ועל חומרת עונש של 15 חודשי מאסר. בית המשפט העליון קבע כי הטענות הן פרטניות ונבחנו בשתי ערכאות, וכי חומרת העונש אינה עילה לערעור שני שאינו בא בגדר מקרים חריגים. הבקשה נדחתה, וכך גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.

העובדות

המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירות דרישה של נכס באיומים וגניבה, לאחר שקיבל משירותי מין בתשלום דרש מהמתלוננת, תוך איום בחפץ חד, למסור לו את כספה. בית משפט השלום גזר 15 חודשי מאסר ושישה חודשים על תנאי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם מתעוררות שאלות משפטיות כלליות המצדיקות מתן רשות ערעור שני בעניין הרשעה בעבירות דרישה באיומים וגניבה?
  2. 2.האם חומרת העונש מקימה עילה לערעור שני בנסיבות המקרה?

הלכות

  1. 1

    השגות פרטניות על דרך ניהול ההליך ותוצאתו, שנבחנו על ידי שתי ערכאות, אינן מצדיקות לבנן בפני ערכאת ערעור נוספת

    ״טענות אלו, שהן פרטניות באופיין, נבחנו על ידי שתי ערכאות, ולא מצאתי מקום או עילה ללבנן בפני ערכאת ערעור נוספת״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    ההלכה הנוהגת היא כי חומרת עונש אינה מקימה עילה לערעור שני, למעט מקרים חריגים

    ״באשר לחומרת העונש, ההלכה הנוהגת היא כי אין הדבר מקים עילה לערעור שני למעט מקרים חריגים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ערעור שני
  • דרישה של נכס באיומים
  • גניבה
  • חומרת העונש
  • עיכוב ביצוע
  • שאלות משפטיות כלליות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

11634/05 - א'

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקש:

שאדי טאטור

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 1.12.05,

בתיק ע"פ 547/05, שניתן על ידי כבוד השופטים: ש' ברלינר, י' גריל, א' שיף

ובקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקש: עו"ד טאטור

יונס טייב

החלטה

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בקריות בעבירות של דרישה של נכס באיומים וגניבה, עבירות לפי סעיפים 404 ו-384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. זאת, בעקבות כך שבתאריך 8.3.05, לאחר שקיבל מן המתלוננת שירותי מין בתשלום, דרש ממנה, תוך איום בחפץ חד, למסור לו את כספה. בעקבות ההרשעה גזר בית-משפט השלום למבקש 15 חודשי מאסר וששה חודשים על-תנאי.

בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן-הנשיא ש' ברלינר והשופטים י' גריל וא' שיף) דחה את ערעורו של המבקש, לאחר שלא ראה להתערב בהחלטותיה הדיוניות של הערכאה הראשונה, ובקביעותיה באשר למהימנות העדים שהופיעו בפניה. מכאן הבקשה שבפני, בה טוען המבקש כי עינינו מעלה שאלות משפטיות כלליות הטעונות ליבון חוזר, הפעם בפני בית-משפט זה. עוד מלין המבקש על חומרת עונשו.

עיינתי בבקשה ובנספחים הרבים שצורפו לה, אולם לא מצאתי כי הוכחה עילה למתן רשות לערער. בפיו של המבקש השגות כנגד דרך ניהולו ותוצאתו של ההליך שהתקיים בפני בית משפט השלום. טענות אלו, שהן פרטניות באופיין, נבחנו על ידי שתי ערכאות, ולא מצאתי מקום או עילה ללבנן בפני ערכאת ערעור נוספת (השוו רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; רע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2001(3) 2135; רע"פ 9392/02 מסארווה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 166; רע"פ 6012/03 עסל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 6115/03 דדוביץ נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3214). באשר לחומרת העונש, ההלכה הנוהגת היא כי אין הדבר מקים עילה לערעור שני למעט מקרים חריגים, שעניינו של המבקש אינו נמנה עליהם (השוו רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה, תקדין עליון 88(1) 663;

רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 97(1) 42; רע"פ 4938/98 אח'ליל נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 98(4) 609; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 49; רע"פ 5258/03 פדילה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3000).

הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.

ניתנה היום, י"ט בכסלו תשס"ו

(20.12.2005).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (11 תיקים)

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • רע"פ 42/06יהודה אוליאל נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1השגות פרטניות על דרך ניהול ההליך ותוצאתו, שנבחנו על ידי שתי ערכאות, אינן מצדיקות לבנן בפני ערכאת ערעור נוספת
  2. 2ההלכה הנוהגת היא כי חומרת עונש אינה מקימה עילה לערעור שני, למעט מקרים חריגים