פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2993/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
בוריס מור
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, מיום 10.3.06,
בתיק ע"פ 25/05, שניתן על ידי כבוד הנשיא ס' אדלר והשופטים: ש' צור, ר' כהן
בשם המבקש: עו"ד חיים
אברג'ל
החלטה
המבקש, קבלן בנין, הורשע בבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע בעבירות על פי סעיפים 3-1 לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991, ומכוח צו עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (סל שירותי בריאות לעובד), התשס"א-2001. בית-הדין האזורי מצא, לסופו של דיון, כי המבקש העסיק עובד זר ללא היתר, בלא חוזה עבודה ובלא שהסדיר עבורו ביטוח רפואי כדין. בעקבות הרשעתו הוטל על המבקש קנס בסך 33,000 ש"ח, והוא חויב לחתום על התחייבות לבל ישוב ויבצע עבירות כאמור במשך שלוש שנים.
על פסק-הדין ערער המבקש לפני בית-הדין הארצי לעבודה (כבוד הנשיא ס' אדלר והשופטים ש' צור ור' כהן). בערעורו טען, כי אין הרשעתו נסמכת אלא על ראיות נסיבתיות, אשר אינן מצטרפות יחד לכלל מסקנה מרשיעה. לגרסתו, לא העסיק את העובד המדובר, ותעודת עובד ציבור, שהומצאה בידי המשיבה לתמיכה באישום נגדו, אינה מהימנה הואיל והוצאה בדיעבד. עוד הלין המבקש על פגמים אשר נפלו, לטענתו, באורח התנהלותה של המשיבה, לרבות שגיאה שיצאה תחת ידיה ברישום שמו של העובד הזר בכתב-האישום, ואי-זימונו של הלה לעדות במשפטו של המבקש. לבסוף, טען המבקש כי העונש שנגזר לו חמור מדי.
בית-הדין הארצי מאן להתערב בהכרעותיה של הערכאה הדיונית, הואיל ומצאן מבוססות היטב על מסכת עובדתית שהוכחה כדבעי. עוד קבע בית-הדין הארצי, כי הטעות שנתגלתה בכתב-האישום לא הייתה אלא טעות קולמוס, הנעדרת משמעות של ממש. ובאשר לעונש, נפסק כי הוא לא חרג ממידת הענישה הראויה.
עתה שב המבקש ועותר, כי יינתן לו לערער על פסק-הדין בענינו, הפעם בפני בית-משפט זה, ואת עיקר בקשתו תומך הוא באותן טענות שהביא בפני ערכאת הערעור הראשונה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי לדחותה, באשר אין היא מגלה עילה לקיומו של ערעור שני. כל האמור בבקשה, על אף ניסיונו של בא-כוח המבקש להראות אחרת, אינו חורג מגדריה של הפרשה המסוימת בה היה המבקש מעורב, ואין היא מגלה שאלה כללית שיש מקום לשוב וללבנה (השוו רע"פ 10687/02 הנדימן עשה זאת בעצמך בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(3) 1, 4; רע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2001(3) 2135; רע"פ 9392/02 מסארווה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 166; רע"פ 6012/03 עסל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 6115/03 דדוביץ נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3214)). אף בכל הנוגע למידת העונש, לא הראה המבקש עילה לסטייה מן הכלל לפיו אין טענות כנגד חומרת גזר הדין מצדיקות דיון חוזר, שלישי במספר (השוו רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה, תקדין עליון 88(1) 663;
רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 97(1) 42; רע"פ 4938/98 אח'ליל נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 98(4) 609; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 49; רע"פ 5258/03 פדילה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3000).
על יסוד טעמים אלה, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ה בניסן תשס"ו
(23.4.2006).
ש ו פ ט