רע"פ 512/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד נ. מדינת ישראל

1.זו בקשת רשות ערעור על גזר הדין שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' סגן הנשיא גרוס, והשופטות קובו ורובינשטיין), בו נתקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על גזר דין שהוטל עליו בבית משפט השלום ברחובות (כב' השופט י. לוי). בבית משפט השלום נגזר על המבקש עונש מאסר בפועל של חמש שנים, מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 250,000 ₪ או 20 חודשי מאסר תמורתו, כאשר תשלום הקנס נקבע ל-20 תשלומים חודשיים שווים, כשהתשלום הראשון יבוצע החל ב-1.5.2003. בבית המשפט המחוזי הומתק דינו של המבקש באופן שמאסרו הומר מחמש שנות מאסר בפועל לארבע שנים, והמאסר תמורת תשלום הקנס הופחת ל-12 חודשים במקום 20 חודשים. הקנס נקבע לתשלום ב-20 תשלומים חודשיים שווים החל מתום 30 ימים משחרור המבקש ממאסרו. על חומרתו של העונש כפי שהוא עומד כיום נסבה בקשת רשות ערעור זו.

2.המבקש הוא קבלן לביצוע עבודות בנין וחקלאות, מייסדן של המבקשות 2 עד 4 (להלן – "החברות") ובזמן הרלבנטי היה מנהל פעיל בהן. כנגד המבקש והחברות שבבעלותו הוגשו 4 כתבי אישום המייחסים להם עבירות מס חמורות בניגוד לחוק מס ערך מוסף, פקודת מס הכנסה, וחוק העונשין. מדובר במספר רב של עבירות הנוגעות למסירת ידיעות כוזבות ודוחות כוזבים, זיוף חשבוניות, ניכוי ביודעין של מס תשומות תוך שימוש בחשבוניות פיקטיביות, וניהול פנקסים כוזבים תוך שימוש במרמה ותחבולה בכונה להתחמק מתשלום מס.

המבקש לא התייצב למשפט ולא ניתן היה לאתרו, ולכן הוכרז עוד ב-1997 כעבריין נמלט וההליכים בעניינו הותלו. רק ב-13.11.01 הוא אותר על ידי המשטרה וההליכים נגדו חודשו. אולם גם אז לא התייצב לדיונים ורק לאחר חודשיים שב והתייצב למשפט. מאוחר יותר הודה והורשע בכל העבירות שיוחסו לו ולחברות. בסיכום כולל, השמיט המבקש בשרשרת העבירות שביצע הכנסות בסך של 7,546,070 ₪, תוך ביצוע 105 עבירות מס חמורות אשר נמשכו לאורך כ-5 שנים.

3.בית משפט השלום פירט בגזר דינו את ריבוי העבירות שהמבקש הורשע בהן ומשך ביצוען, היקפן הכספי הגדול, והשיטתיות והתיחכום שבביצוען. הוא הסיק מכך כי אין מדובר במעידה מיקרית אלא בשיטת פעולה שהמבקש אימץ לאורך זמן כדי להתחמק מתשלום מס. על רקע כלל הנסיבות, מצא בית המשפט להחמיר בעונשו של המבקש ולגזור עליו עונש מאסר בפועל ממושך שיש בו כדי להשיג מטרות הרתעה. בגוזרו את הדין, הביא במסגרת שיקוליו גם היבטים לקולא, כגון את הודאתו של המבקש, וכן את עברו הנורמטיבי. כן קבע כי יימנע מהטלת קנס משמעותי על המבקש, וזאת לאור מצבו הכלכלי הקשה. על יסוד כל אלה, הטיל בית משפט השלום על המבקש עונש כמפורט לעיל, ואילו על החברות גזר עונש סמלי של 1 ₪, על יסוד העובדה שהן אינן פעילות יותר.

4.המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי אימץ את גישתו המחמירה של בית משפט השלום והדגיש את חומרת העבירות, את התמשכותן על פני תקופה ארוכה, את היקפן הכספי, ואת התיחכום והעורמה שבבצוען. כן התחשב לקולא בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, בעברו הנקי של המבקש, בהודאתו, נסיבותיו האישיות ובמיוחד במצבו הכלכלי הקשה. נוכח המשקל המיוחד שייחס להודאת המבקש וכן לטענותיו בדבר רף הענישה המקובל בעבירות מן הסוג הנדון, ניאות בית המשפט שלערעור להקל עם המבקש, והפחית שנת מאסר אחת מעונש המאסר בפועל שנגזר עליו, וכן הקטין את תקופת המאסר שעליו לרצות אם לא ישלם את הקנס.

5.המבקש מעלה בשלישית את טיעוניו להקלה בעונשו. הוא מדגיש בטיעוניו, בין היתר, את הטענה כי לא ניתן משקל מספיק לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד למתן גזר הדין כמו גם לשאר הנסיבות המקילות שהובאו. כן הדגיש כי העונש שהושת בבית המשפט המחוזי עדיין חורג ממתחם הענישה המקובל והראוי בעבירות השתמטות ממס.

6.דין בקשת רשות הערעור להידחות. על המבקש לערער בפני ערכאה זו בגלגול שלישי להצביע על כך כי עולה בהליך זה לדיון שאלה משפטית או ציבורית בעלת אופי כללי החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים. כך הוא בבקשות רשות ערעור בתחום האזרחי, וכך הוא בתחום הפלילי (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פד"י לו(3) 123). כך הוא באשר להתערבות בהכרעת הדין, וכך הוא באשר להתערבות בענישה (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 97 (1) 42). רשות ערעור תינתן במקרים מיוחדים וחריגים בלבד, והמקרה שלפנינו אינו נופל בגדרם (השווה רע"פ 6012/03 עסל נ' מדינת ישראל; רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל) דין הבקשה להידחות, איפוא.

7.למעלה מן הנדרש אומר כי בהינתן אופיין של העבירות שהמבקש ביצע וסדרי הגודל הכספיים הכרוכים בהם, אין העונש שנגזר עליו חורג ממתחם הענישה המקובל לעבירות כלכליות מן הסוג הנדון. המדובר במעשי התחמקות מתמשכים מתשלום מס שנעשו באמצעי מרמה מתוחכמים לאורך תקופה ארוכה; היקפן הכספי של העבירות נאמד בכ-7.5 מליון ₪. בית המשפט לא התעלם מהיבטים לקולא הפועלים בעניינו של המבקש, אולם נתן משקל ראוי לחומרה הרבה של העבריינות הכלכלית המשתקפת בהתנהגותו של המבקש, ואיזן איזון ראוי בין מכלול הגורמים שיש לתת להם משקל בענישה. בית משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמירקם החברתי, ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס - פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה (ע"פ 9788/03 מדינת ישראל נ' דוד גולן ואחרים ; רע"פ 1776/94 עובדיה נ' מדינת ישראל ; על"ע 3467/00 הועד מחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א נ' עו"ד צלטנר מיכאל , פד"י נו(2) 895). העונש שנגזר על המבקש משקף באורח ראוי את מגמת הענישה הנוהגת בסוג עבירות זה, על רקע מכלול נסיבותיו של ענין זה.

בקשת רשות הערעור נדחית.