רע"פ 3641/06 מנחם צ'צקס נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בפתח-תקווה (ת"פ 2114/03) בגין 4 עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); 5 עבירות של הכנה וקיום ו/או זיוף של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים בכוונה להתחמק ממס לפי סעיף 220(4) לפקודה; 5 עבירות של שימוש בכל מרמה, עורמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה; 7 עבירות של אי-הוצאת חשבונית מס למרות שהיה חייב להוציאה מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס לפי סעיף 117(ב) יחד עם סעיף 117(א)(13) וביחד עם סעיפים 45 ו-46 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, (להלן: החוק) (לפני תיקון מס' 20 לחוק, תשנ"ח-1998 (להלן: תיקון מס' 20)); 6 עבירות של מסירת דו"ח הכולל ידיעה לא נכונה או לא מדויקת בלא הסבר סביר מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס לפי סעיף 11(ב) יחד עם סעיף 117(א)(3) לחוק (לפני תיקון מס' 20) וביחד עם תקנות 20 ו-23 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976; 11 עבירות של אי-רישום בפנקסים ורשומות, תקבול שהיה חייב לרשמו מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס לפי סעיף 117(ב) יחד עם סעיף 117(א)(12) לחוק (לפני תיקון 20); 33 עבירות של מסירת דו"ח הכולל ידיעה כוזבת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק; 307 עבירות הכנה וניהול פנקסי חשבונות כוזבים במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק; 21 עבירות של זיוף או שינוי פנקס שנדרש לנהלו או למסרו במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(7) לחוק; וכן 4 עבירות של שימוש בכל מרמה או תחבולה במטרה להתחמק או להשתמט ממס לפי סעיף 117(8) לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, שהינו רופא ומוהל במקצועו, השתמש במרמה, עורמה ותחבולה על מנת להתחמק במזיד ובכוונה מתשלום מס בין השנים 2001-1997. במהלך תקופה זו, המבקש לא הנפיק חשבוניות מס לפחות לשלושים וחמישה מתוך שלוש מאות לקוחותיו שנבדקו, ולא שילם את המס הכלול בהם למרות שקיבל מכל לקוחותיו תמורה; לא ניהל פנקסי חשבונות כנדרש בהוראות; וכן הכין וקיים פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים בעסק בכך שלא רשם בהם תקבולים מעסקו בסכום של לפחות 248,290 ש"ח.

עוד נטען בכתב האישום, כי בשנות המס 2001-1997, מסר המבקש תרשומות כוזבות בדו"חות שהגיש לפקיד השומה בכך שהעלים והשמיט מתוכם הכנסות מעיסוקו בסכום לא ידוע, אך לא פחות מסך כולל של 196,490 ש"ח וכי בשנת המס 2001 לא דיווח על הכנסותיו בסכום של לפחות 51,800 ש"ח. המבקש לא דיווח לשלטונות מע"מ על מלוא עסקאותיו בסכום של לפחות 248,290 ש"ח, ולא כלל עסקאות אלה בדו"חות התקופתיים שהגיש לשלטונות מע"מ, מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס בסכום של 36,076 ש"ח.

לפי הנטען בכתב האישום, על-מנת להעלים הכנסותיו, פעל המבקש בדרכים הבאות: לא רשם את מלוא ההכנסה שהתקבלה בעסק עבור ביצוע ברית מילה; רשם רישום חלקי של ההכנסה שנתקבלה בעסק, כך שרשם סכום נמוך יותר בהעתק החשבונית מהסכום שרשם בחשבונית המקור, דהיינו, מסכום ההכנסה ששולמה בפועל; וכן השמיט תקבולים מעסקו וזאת על-ידי הוצאת חשבונית אחת "משותפת" לשתי משפחות שונות.

בית-משפט השלום בפתח-תקווה (כבוד השופטת ל' לב-און) הרשיע את המבקש – על-פי הודאתו – בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן וביום 4.5.2005 גזר עליו עונש מאסר של שנת מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים אחת מהעבירות בהן הורשע וקנס בסך 70,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתו. בעת גזירת הדין התייחס בית-המשפט אל טענות בא-כוח המבקש, לפיהן העלמת המס הינה בהיקף נמוך ביחס להכנסות המבקש וכן כי החקירה והפרסום פגעו במוניטין המבקש ובפרנסתו ודחה אותן.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-ר' בן-יוסף) דחה את הערעור, לאחר ששקל את נסיבות המקרה ואת נסיבותיו האישיות של המבקש, אל מול העובדה, כי מדובר בביצוע שיטתי, מתוכנן, מתוחכם ולאורך זמן רב, של למעלה מ- 300 עבירות מס חמורות, אשר קיים קושי רב באיתורן. בית-המשפט שם דגש על הצורך במדיניות ענישה מרתיעה במיוחד בעבירות מס, הכוללת גם מאסר בפועל וקבע, כי העונש שהוטל על המבקש לא חורג מרמת הענישה המקובלת.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, במסגרתה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו. בבקשתו, חוזר בא-כוח המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. טענתו המרכזית של בא-כוח המבקש היא, כי העונש שהוטל על המבקש חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. בנוסף, טוען בא-כוח המבקש, כי בעת גזירת-הדין לא התחשב בית-המשפט באופן מספק בנסיבותיו האישיות של המבקש, בהודאתו, בהסדרת המחדל, בהיקפן הנמוך של העלמות המס מסך הכנסותיו של המבקש ובפגיעת ההליך הפלילי בשמו הטוב ובפרנסתו.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית החורגת מעניינם המיוחד של הצדדים ואינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית בהיותה מופנית כלפי חומרת העונש ותו לא. לגופו של עניין, טוען בא-כוח המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש מאוזן והולם ואינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע, אלא אף מקל עמו, וכי נסיבותיו האישיות של המבקש ונסיבות המקרה נלקחו בחשבון על-ידי הערכאות הקודמות.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי" בעניינו, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).

דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. העבירות אותן ביצע המבקש הינן עבירות כלכליות חמורות, אשר בוצעו לאורך תקופה ארוכה של 5 שנים, בשיטתיות ומתוך תאוות בצע. כידוע, מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות כלכליות מסוג זה, הינה מדיניות ענישה מרתיעה במיוחד אשר משקפת את החומרה הרבה שמייחס בית-המשפט לעבירות מסוג זה. יפים לעניין זה דבריו של בית-משפט זה ברע"פ 512/04

מוחמד בן נבהאן אבו עבייד נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(4) 381, 384:

"בית-משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמרקם החברתי, ונוכח פגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ולפעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האמון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס – פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מירמה מתוחכמים, קשים לאיתור."

(ראו גם ע"פ 522/82 עזאם נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(4) 411, 414; ע"פ 2407,2413,2414/05 רונן מן ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

טענתו של בא-כוח המבקש בדבר שמו הטוב של המבקש שנפגע בשל העמדתו לדין, טוב היה לולא נטענה היות ועל הפגיעה האפשרית במוניטין שרכש ובשמו הטוב היה עליו לתת את הדעת לפני ביצוע העבירות ואין לו להלין אלא על עצמו (ראו ע"פ 355/88 רפאל לוי נ' מדינת ישראל ,

פ"ד מג (3) 221, 265). בנוסף, טענתו לגבי המשקל הנמוך כביכול, שניתן לנסיבותיו האישיות של המבקש בעת גזירת העונש, אף היא דינה להדחות היות והלכה היא, כי בעבירות כלכליות יש לתת משקל רב יותר לשיקולי ההרתעה מאשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם (ראו ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד נח (3) 721).

בית-המשפט המחוזי שקל כראוי את נסיבות המקרה ואת נסיבותיו האישיות של המבקש אל מול חומרת העבירות ולא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו בעניין זה. עונש המאסר שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות כלכליות, לפיה מי שעובר עבירות מס צפוי לא רק לקנס כספי אלא גם לעונשי מאסר (ראו ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) 211). בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להתערבות בית-משפט זה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 1.5.06 – בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 4.10.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.