רע"פ 2891/05 ציון יעקב נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ. 11242/01), המייחס לו 54 עבירות של מסירת דו"חות, הכוללים ידיעות כוזבות בכוונה להתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117 (א)(3) וסעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: החוק) לגבי התקופה עד אוגוסט 1998, ולפי סעיף 117(ב)(1) וסעיף 117(ב)(8) לחוק, לגבי התקופה מספטמבר 1998.

על-פי הנטען בכתב האישום, ניהל המבקש עסק של שליחויות בשם "איסופית" והיה רשום כ"עוסק מורשה" לפי החוק. מתוקף היותו "עוסק", חייב היה המבקש לנהל פנקסים ולהגיש דו"חות תקופתיים במועד ובאופן הקבועים בחוק ובתקנות לפיו. אף על פי כן, הגיש המבקש למס ערך מוסף 54 דו"חות, הכוללים ידיעות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום המס, בכך שהוא דיווח על מחזור עסקאות הנמוך ממחזור העסקאות בפועל. כמו-כן, דיווח על עודף מס תשומות מבלי שהיו בידיו מסמכים כנדרש בחוק. בנוסף לכך, לא שמר המבקש את ספרי הנהלת החשבונות בין השנים 1995-1999. סך המס ערך מוסף לתשלום אותו העלים המבקש מסתכם לסך של 741,386 ש"ח (הקרן בלבד).

בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ח' אפרתי) הרשיע, ביום 3.6.03, את המבקש - על-פי הודאתו - בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וגזר עליו, ביום 1.7.03 עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל, ארבעה-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וכן קנס בסך 50,000 ש"ח או ארבעה חודשי מאסר תמורתו.

על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 71243/03). טענתו הייתה, כי עברו הנקי, נסיבותיו האישיות, לרבות מצבו הבריאותי, מצדיקים סטייה ממדיניות הענישה והקלה בעונשו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ז' המר, י' שנלר ו-י' שיצר) דחה, ביום 13.3.05, את הערעור. בית-המשפט המחוזי עמד אומנם על הנסיבות הרפואיות של המבקש, אשר הביאו אותו, בישיבה קודמת, לבחון אפשרות הקלה בעונשו של המבקש, אולם לא מצא, כי נסיבות אלה תקפות עוד. בית-המשפט המחוזי קבע, כי מדובר בעונש, שאינו חורג כלל עיקר מרף הענישה הראוי לגבי העבירות מהסוג שביצע המבקש ולכן לא מצא כל הצדקה להתערב בעונש.

מכאן בקשת רשות הערעור בגדרה שב בא-כוח המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענותיו הוא, כי נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות מצבו הרפואי, הכלכלי, עברו הנקי, מצדיקים הקלה בעונשו. כמו-כן, לטענתו, לאחר שבית-המשפט המחוזי, בישיבתו הראשונה, הביע את רצונו להקל עם המבקש ולהמיר את עונשו בעבודות שירות, לא היה כל מקום או אפשרות, כי בית-המשפט ישוב ויאשר את עונש המאסר בפועל שהושת עליו. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המבקש, כי הזמן הרב שחלף מאז תחילת ביצוע העבירות על-ידו ועד למתן גזר-דינו, מצדיק הקלה בעונשו.

מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, העונש שהוטל על המבקש, בנסיבות העניין, אינו חורג מהמקובל בענישה בעבירות מהסוג שהמבקש ביצע. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המשיבה, כי הערכאות הקודמות נתנו לנסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות מצוקתו הכלכלית הנטענת, אף מעבר למשקל הראוי ולא מיצו עמו את מלוא חומרת הדין. כמו-כן, נטען, כי נשקלו הודאתו של המבקש באשמה, פרק הזמן שחלף מביצוע העבירה ועברו הנקי.

החלטתי לדחות את הבקשה.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות, שנתנו דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, ואין מקום לבדיקה נוספת בערכאה שלישית. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולארי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

כמו-כן, כידוע, הלכה היא, כי טענות הנוגעות לחומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל , תק-על 97(1) 42).

בענייננו, המבקש ביצע עבירת חמורות. מדובר ב- 54 עבירות של העלמות עסקאות וניפוח תשומות מתוך מטרה להתחמק ממס. עבירות אלו נעשו באופן שיטתי על פני 4.5 שנים, חודש אחר חודש, ולמעשה בכל אחד מהדו"חות שהוגשו. מנסיבות אלה אנו למדים, כי אין מדובר במי שכשל באופן חד-פעמי, אלא במי שמתעלם באופן שיטתי מהוראות החוק והעלמת מס הפכה אצלו לשיטה. כמו-כן, מדובר בסכומי השתמטות גבוהים, בסך 741,386 ש"ח, לאורך תקופה ארוכה ולא נעשה מצד המבקש כל ניסיון להסיר את המחדל. בנסיבות אלה, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג מהמקובל בענישה בעבירות מסוג זה שביצע המבקש ולא מצאתי בטענות שמעלה המבקש הצדקה להקל עמו בעונשו.

בית-משפט זה פסק לא אחת, כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה (ראו ע"פ 522/82 עזאם ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד לו (4) בעמ' 414). בית-משפט זה חזר והדגיש את החומרה המיוחדת שבה יש להתייחס לעברייני המס ולמי שעושה שימוש פרטי בכספים שגזל מהקופה הציבורית (ראו למשל רע"פ 512/04 מחמד בן נבהאן אבו עבייד נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(2) 209).

אשר לנסיבותיו האישיות של המבקש, כבר נפסק, כי בעבירות כלכליות בכלל ובעבירות מס בפרט, יש ליתן משקל נמוך לנסיבות האישיות של הנאשם (ראו ע"פ 6474/03 יוסף מלכה נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(1) 1390). בענייננו נראה, כי הן בית-משפט השלום והן בית-המשפט המחוזי עמדו על נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות מצוקתו הכלכלית, היותו אב לשלושה ילדים, נכה מאה אחוז וללא הרשעות קודמות, אלא שנוכח המעשים החמורים שביצע, לא מצאו, כי נסיבות אלה תקפות עוד וכי הן מצדיקות התערבות בעונש.

לכך יש להוסיף את העובדה, כי המבקש לא שילם את הקנס שהושת עליו בבית-משפט השלום. יתרה מכך, המבקש אף לא שילם את המס המגיע ממנו, לא הסיר את מחדליו ואף לא עשה כל ניסיון להסירם. בנסיבות אלה כולן, לא מצאתי בטענות המבקש עילה, המצדיקה התערבות בית-משפט זה בעונשו.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש יתייצב ביום 15.5.05 לא יאוחר מהשעה 11:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.