רע"פ 410/04 זאב מזרחי נ. מדינת ישראל

1.בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט גורפינקל) בו נדחה ערעורו של המבקש על חומרת העונש שהוטל עליו בבית המשפט לתעבורה בתל אביב (כב' השופטת שדמי).

2.ביום 13.1.02 נעצר המבקש על ידי המשטרה בעת נהיגה. המבקש הציג בפני השוטרים רשיון נהיגה הנושא את תמונתו כאשר יתר פרטי הרשיון נוגעים לאדם אחר. המבקש נהג ברכב אותה עת בהיותו פסול מלהחזיק רשיון נהיגה עקב הרשעה בעבירה קודמת. בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש על פי הודאתו בעבירות של זיוף רשיון נהיגה, שימוש ברשיון נהיגה מזויף, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח. בעקבות הרשעתו נגזר על המבקש עונש קנס בסך 1,000 ₪, פסילה מהחזקת רשיון נהיגה למשך 3 שנים, וכן עונש של ששה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים. בית המשפט הדגיש בגזר הדין את נסיבותיהן החמורות של העבירות, וכן את העובדה כי למרות גילו הצעיר צבר המבקש לחובתו הרשעות רבות הן בעבירות תעבורה והן בפלילים. בית המשפט מצא כי הרשעותיו אלו מצביעות על היותו מסוכן לשלום הציבור הן בנהיגתו והן בהתנהגותו באורח כללי. בגזר הדין ציין בית המשפט לתעבורה כי על אף חומרתן של העבירות, החליט שלא למצות את הדין עם המבקש ולא להטיל עליו עונש מאסר בפועל, והחליט להסתפק בעונש מאסר על תנאי, קנס ועונש של פסילת רשיון.

3.על עונש זה ערער המבקש בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי לאור חומרת העבירה ולאור עברו המכביד של המבקש הן בעבירות תעבורה והן בפלילים, אין המדובר בעונש שרמתו מצדיקה את התערבותה של ערכאת ערעור. גם אם החמיר בית המשפט לתעבורה בעונש, אין המדובר בסטייה מרמת הענישה הנדרשת לצרכי הרתעה.

4.על פסק דינו זה של בית המשפט המחוזי מתבקשת רשות ערעור. לטענת המבקש, העונש שהוטל עליו בבית המשפט לתעבורה הינו חסר תקדים בחומרתו בשים לב לעבירות בהן מדובר, ולא ניתן משקל מספיק לעובדה שהודה בעבירות שיוחסו לו וחסך בכך זמן שיפוטי יקר. המבקש מדגיש בבקשתו לרשות ערעור את היותו אדם צעיר המנסה לשקם את חייו לאחר תלאות קשות שעברו עליו, ואת השפעתו הקשה של עונש פסילת הרשיון הממושך על סיכויי פרנסתו.

5.חומרת עונש כשלעצמה איננה מהווה, דרך כלל, עילה המצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה שלישית אלא במקרים חריגים (רע"פ 4732/02 סורפין (לביא) נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מקרה זה על נסיבותיו אינו מעיד על יסוד של חומרה יתירה בעונש שנגזר ובודאי אין בו משום חריגות המצדיקה התערבות ערכאה שלישית.

ייאמר מעבר לנדרש כי, גם לגופו של ענין, דין טענותיו של המבקש לענין חומרת העונש להידחות. העבירות אותן עבר המבקש בהליך זה הן חמורות, כל אחת כשלעצמה, ובודאי בהצטברותן. המבקש נהג ברכב בעת שנפסל לנהיגה, וממילא נהג בלא רשיון ובלא ביטוח. חומרתן של עבירות אלה אינה צריכה הדגשה, בין היתר, לאור העובדה כי בוצעו תוך התעלמות וביזוי פסק דין קודם של בית משפט אשר הטיל על המבקש עונש של פסילת רשיון. הדבר מלמד כי אין על המבקש מורא החוק. ואם לא די בכך, המבקש הגדיל לעשות כאשר זייף רשיון והציגו לשוטרים ובכך ביקש להונות את רשויות אכיפת החוק על ידי הצגת מצג כוזב בפניהם. למותר לומר כי בכך העלה פי כמה את רף החומרה שבמעשיו. מעשיו החמורים של המבקש בוצעו על רקע עבר עשיר קודם בעבירות תעבורה ובפלילים (רע"פ 1812/94 דורון פרץ נ' מדינת ישראל; רע"פ 2016/02 קנאטרי נ' מדינת ישראל ); בשים לב למכלול נסיבות אלה, אין לראות בגזר הדין כנגד המבקש גזר דין חמור כלל ועיקר. ממילא, דין הבקשה להידחות.