רע"פ 8253/10 שלמה גיא נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (עפ"ת 32611-08-10, כבוד השופט ר' בן יוסף ) מיום 31.10.2010, בו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב יפו (פ"ל 1645-08, כבוד השופט מ' דרורי ).

המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה על בסיס הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה; נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף; נהיגה ללא ביטוח. על המבקש הוטל עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי, פסילה בפועל של שלושה חודשים, פסילה מותנית, קנס בסך 750 ש"ח, וכן חתימה על התחייבות.המשיבה הגישה ערעור כנגד גזר הדין לבית המשפט המחוזי, וביום 31.10.2010 התקבל ערעורה והוחלט להחמיר בעונשו של המבקש במובן זה שהוטל עליו מאסר בפועל של שנה; פסילה בפועל למשך שלוש שנים; פסילה מותנית של שישה חודשים למשך שלוש שנים; מאסר מותנה של שישה חודשים למשך שלוש שנים וקנס בסך 750 ש"ח. נקבע כי משנת 1987 עד שנת 2009, תקופה של מעל עשרים שנה, המבקש נוהג כשאין ברשותו רישיון נהיגה. בית המשפט המחוזי ציין כי נראה שהמבקש הפך את הנהיגה ללא רישיון ל"מפעל חיים". שלטון החוק לא מענין אותו. הצורך ברישיון נהיגה אינו מטריד אותו, הוא ממשיך לנהוג כשאין הוא מבוטח, מסכן את ביטחונם של עוברי הדרך ושלו גם כן שוב ושוב. על כן נקבע כי שיקוליו של בית המשפט לתעבורה, בהטילו את העונש הקל על המבקש, אינם יכולים לעמוד. נקבע כי יש בנסיבותיו ובהתנהגותו של המבקש לשקול את השיקולים שבענישה, המייצגים את האינטרס הציבורי, הן של המדינה, הן של ההרתעה, הרתעתו שלו והרתעת הרבים. על כן, הטלת עונש שלא כולל מאסר בפועל ממש הינה הוצאת מסר לציבור עברייני ההגה להמשיך ולזלזל בשלטון החוק, לעשות ככל שעל לבם על הכבישים, מבלי שיהיה להם רישיון, ועם זאת לא ניתן להשלים. בשים לב לכלל השיקולים לקולא שפורטו על ידי בית המשפט לתעבורה הוטלו על המבקש העונשים כפי שפורטו לעיל.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי בגדרה טוען המבקש כי פער הענישה המשמעותי בין הערכאות מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה. עוד הוא טוען כי בית המשפט המחוזי החמיר עימו יתר על המידה בניגוד להלכות הפסוקות של בית משפט זה, וזאת ביחוד לאור נסיבותיו האישיות, ולאור העובדה כי בית המשפט לתעבורה איזן כראוי, לטענתו, את כלל השיקולים בשלב גזירת הדין. יתר על כן, לטענתו בית המשפט המחוזי גזר למעשה את דינו מחדש, מיצה עימו את מלוא חומרת הדין ולא נתן משקל ראוי לשיקולים לקולה במקרה דנן, ולכן נגרם לו עיוות דין המצדיק, אף הוא, מתן רשות ערעור לבית משפט זה.

המשיבה טוענת כי מקרה זה אינו מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה, ואף לגופו של ענין אין כל ממש בטענות המבקש, שכן בית המשפט המחוזי גזר את עונשו לאחר איזון בין כלל השיקולים ובהתאם לרמת הענישה המקובלת בעבירות מעין אלה. לטענת המשיבה המקרה דנן מתאפיין בחומרה מיוחדת, כאשר המבקש מזלזל במשך שנים בהוראות החוק, נוסע באין מפריע ללא רישיון נהיגה, ואף מקבל דו"חות וקנסות ואינו נרתע מכך.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור בפסקי הדין של הערכאות הקודמות ובתגובת המשיבה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. בקשה זו אינה

מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. כמו כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש והעונש שנגזר עליו מאזן כראוי את מכלול השיקולים. יתר על כן, "עקרון נוהג הוא כי עצם קיומו של פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק, דרך שיגרה, מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית" (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2005)) " אלא, בנסיבות חריגות בלבד, בהן הפער שבין העונש המוקדם לזה המאוחר אינו סביר, אפשר ותקום עילה להתערבותה של ערכאת ערעור נוספת" (רע"פ 3642/06 כהנים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.2006); רע"פ 4791/08 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.2.2009)) .

בנסיבות הענין שלפניי הפער שבין העונשים אינו לוקה בחוסר סבירות מהותי, אלא העונש שהוטל בבית המשפט לתעבורה, הוא אשר סוטה מהשורה, ולכן אין מקום להתערבותו של בית משפט זה .

אף לגופו של ענין, דין הבקשה להדחות. המבקש ביצע עבירות חמורות ביותר המעידות על זלזול בשלטון החוק. המבקש נהג במשך שנים ברכב ועשה דין לעצמו. התנהגות שכזו דורשת ענישה משמעותית ומרתיעה שהרי "בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" (רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (טרם פורסם, 8.5.2007); רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.3.2004); רע"פ 7019/04 אופיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 12.8.2004)). על כן, כאמור, העונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי הינו ראוי בנסיבות הענין.

סוף דבר הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב ביום 1.2.2011 בשעה 10:00 בבוקר, במזכירות בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.