רע"פ 5416/10 פואד סייד נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעפ"ג 7685-09 (כבוד השופטת ת' שפירא ) מיום 10.6.2010, בו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב -יפו בפ"ל 1115/09 (כבוד השופט י' ויטלסון ).

המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה על בסיס הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה; נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף; נהיגה ללא ביטוח; מסירת פרטים כוזבים. את העבירות נשוא כתב האישום ביצע המבקש, כמפורט בכתב האישום שבו הודה, בעת שהיה פסול מנהיגה על פי גזרי הדין שניתנו ב- 7 תיקים קודמים. כן היו תלויים ועומדים נגדו 5 תקופות פסילה מותנית, העולות יחד לכדי 27 חודשים. בית המשפט לתעבורה גזר עליו 11 חודשים פסילה בפועל, פסילה על תנאי למשך 6 חודשים, שנה מאסר על תנאי, קנס בסך 2,500 ש"ח, וכן הופעלו הפסילות המותנות בכל חמשת ההרשעות הקודמות בחופף לפסילה שהוטלה בתיק הנוכחי.

המשיבה הגישה ערעור כנגד גזר הדין לבית המשפט המחוזי, וביום 10.6.2010 התקבל ערעורה והוחלט להחמיר בעונשו של המבקש במובן זה שהוטל עליו לרצות עונש מאסר של 8 חודשים, וכן הורה בית המשפט המחוזי כי הפסילות המותנות התלויות ועומדות כנגדו בהרשעותיו הקודמות, יופעלו במצטבר זו לזו (סך הכל 27 חודשים) ובמצטבר לעונש הפסילה של 11 החודשים שהוטל עליו על ידי בית המשפט לתעבורה. כך שסך הכל יהא עליו לרצות עונש פסילה של 38 חודשים. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש הוא עבריין תנועה כבד ו לא יכול להיות ספק כי הגיעה העת להבהיר לו, למרבה הצער בדרך הקשה, כי החברה אינה יכולה להשלים עם התנהגותו על הכביש ועם הזלזול בשלטון החוק ובבתי המשפט. במיוחד כך, כאשר ענייננו במי שהוא עו"ד בהכשרתו והוכיח במעשיו כי ככל הנראה לא הפנים את חובתו, לא רק כאזרח המדינה אלא אף כמשפטן, לכבד את החוק ולהימנע מסיכון הציבור. על כן נקבע כי בית המשפט לתעבורה בחר להקל עם המבקש בצורה חריגה ביותר, ללא כל נימוק המסביר הקלה שכזו, שאינה סבירה ואינה ראויה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי בגדרה טוען המבקש כי פער הענישה המשמעותי בין הערכאות מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה. עוד הוא טוען כי בית המשפט המחוזי החמיר עימו יתר על המידה בניגוד להלכות הפסוקות של בית המשפט זה, וזאת בייחוד לאור נסיבותיו האישיות, ולאור העובדה כי בית המשפט לתעבורה איזן כראוי, לטענתו, את כלל השיקולים בשלב גזירת הדין.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה. בקשה זו אינה

מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. כמו כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש והעונש שגזר עליו מאזן כראוי את מכלול השיקולים. יתר על כן, "עקרון נוהג הוא כי עצם קיומו של פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק, דרך שיגרה, מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית" (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2005)) " אלא, בנסיבות חריגות בלבד, בהן הפער שבין העונש המוקדם לזה המאוחר אינו סביר, אפשר ותקום עילה להתערבותה של ערכאת ערעור נוספת" (רע"פ 3642/06 כהנים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.2006); רע"פ 4791/08

כהן נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 9.2.2009)).

בנסיבות העניין שלפניי הפער שבין העונשים אינו לוקה בחוסר סבירות מהותי, אלא העונש שהוטל בבית המשפט לתעבורה, הוא אשר סוטה מהשורה, ולכן אין מקום להתערבותו של בית משפט זה .

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקש ביצע עבירות חמורות ביותר המעידות על זלזול בשלטון החוק ובצווים של רשויות שיפוטיות. על אף עונש הפסילה שהוטל עליו ועל אף עונשים מותנים שרבצו לפתחו נהג המבקש ברכב ועשה דין לעצמו. התנהגות שכזו דורשת ענישה משמעותית ומרתיעה שהרי "בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" (רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (טרם פורסם, 8.5.2007); רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.3.2004); רע"פ 7019/04 אופיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 12.8.2004)). על כן, כאמור, העונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי הינו ראוי בנסיבות העניין.

סוף דבר הבקשה נדחית.