רע"פ 5300/06 עפרה רוה נ. מדינת ישראל -משטרת ישראל - תח הרצליה

1.ביום 17.10.96 נעצרה המבקשת ליום אחד. בית-משפט השלום בתל אביב-יפו דחה את בקשתה לפסוק לה פיצויים בגין מעצר וכליאת שווא, מכוח סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), התשנ"ו-1996.

2.ביום 29.5.05 ערערה המבקשת בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וערעורה נמחק, הואיל והוגש כ-70 ימים לאחר מתן פסק-הדין. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת, נדחתה (רע"פ 10433/05), תוך שהיא הופנתה לבית-המשפט המחוזי לשם הגשת בקשה להארכת מועד לצורך הגשתו של ערעור. המבקשת עשתה כן, וטענה כי ערעורה הוגש באיחור של ימים ספורים בלבד, עקב טעות בספירת ימי הפגרה של בתי-המשפט. מנגד, טענה המשיבה, כי נוכח השיהוי הרב בהגשת התובענה, ונוכח סיכויו הקלושים של הערעור, אין מקום להיענות לבקשה. בית-המשפט (סגנית הנשיא ד' ברלינר) דחה בקשה זו (עפ"א 80220/05), לאחר שמצא כי סיכויי הערעור קלושים, וכי הוראות החוק הברורות בשאלת מניין ימי הפגרה, אינן תומכות בטענותיה של המבקשת.

3.כעת עותרת המבקשת כי תינתן לה רשות ערעור, ובפיה שורה ארוכה של טענות, וביניהן, כי לא היה עליה לדעת כי ימי הפגרה נמנים לשם חישוב המועד להגשת ערעור, כי במאבקה במשטרה היא לוחמת את מלחמתו של הציבור כולו, וכי בית-המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי לכך.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דינה להידחות. כידוע, הלכה היא שרשות לערעור נוסף בפני בית-משפט זה, יוחדה למקרים חריגים בהם קיימת הצדקה לברר שאלות משפטיות כלליות, המשליכות על עניינם של בעלי דין רבים (השוו רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; רע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2001(3) 2135; רע"פ 9392/02 מסארווה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 166; רע"פ 6012/03 עסל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 6115/03 דדוביץ נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3214). בקשה זו אשר יוחדה לעניינה הפרטני של המבקשת, אינה ממלאת אחר דרישה זו, ועל כן אין בידי להיעתר לה. כך או כך, למבקשת ניתנה הזדמנות להסביר את האיחור בהגשת הערעור, ומשהסברה לא התקבל על ידי בית משפט קמא, שוב אין בידי לסייע לה.

הבקשה נדחית.