פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10433/05
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת:
עפרה רוה
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת
ישראל, משטרת ישראל תחנת הרצליה
2. רס''מ אלון כהן
3. עו'ד רפ''ק מוריס אברהמי
4. היועץ המשפטי של המשטרה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 4.9.05, בתיק
עפ"א 80220/05, שניתנה על ידי כבוד השופטת ד' ברלינר
בשם המבקשת: בעצמה
החלטה
בפנַי בקשה להרשות ערעור על החלטתו של בתי-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר) מתאריך 4.9.05. בהחלטתו, מחק בית-המשפט המחוזי ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית-משפט השלום, שלא לפסוק לה פיצויים לפי סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה, מעצרים), התשנ"ו-1996 ולפי סעיף 77(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הטעם למחיקה היה כפול: בכל הנוגע לפיצויים לפי חוק סדר הדין הפלילי נמצא, כי הערעור לא הוגש במועד ואף בקשה להארכת מועד לא הוגשה; ובאשר לפיצויים לפי חוק העונשין נפסק, כי הואיל ואיש מן המעורבים בפרשה בגינה תבעה המבקשת פיצויים לא הועמד לדין, הרי לא קם תנאי-הסף הקבוע בסעיף 77(א) הנ"ל. עוד נקבע, כי ממילא, תחת הגשתו של ערעור פלילי, היה על המבקשת לנקוט הליך של ערעור אזרחי, שכלליו הפרוצדוראליים שונים.
בפי המבקשת, שלא הייתה מיוצגת בהליכים הקודמים וגם כעת אינה נהנית מייצוג משפטי, שורה של טענות נגד קביעותיו של בית-המשפט המחוזי. ברם, לאחר שעיינתי, ושבתי ועיינתי, בבקשתה, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבלה. כלל הוא, כי רשות ערעור לבית-משפט זה, כערכאה שלישית, ניתנת אך לצורך בירורן של שאלות משפטיות כלליות, החורגות מענינו המסוים של המבקש. אין אלה פני הדברים במקרה שבפנַי, שכל-כולו נוגע אך לענינה הפרטני של המבקשת.
משכך, לא נותר לי אלא לדחות את הבקשה, וכך אני עושה. אעיר רק את הדברים הבאים: ראשית, כאמור בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, בפני המבקשת פתוחה הדרך להגשתה של בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, וחזקה היא על בית-המשפט המחוזי כי ישקול את בקשתה לגופה ובאורח עניני. שנית, מוטב לה למבקשת, כי להבא תיעזר בסיוע משפטי מקצועי, אשר יקל עליה את ניהול ההליכים שהיא נוקטת.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ט בחשוון תשס"ו
(21.11.2005).
ש
ו פ ט