רע"פ 9392/02 מחמוד מסארווה נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בבית-משפט השלום בחדרה בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, פציעה ואיומים. על-פי פסק-הדין, תקף המבקש את אשתו, גרם לה לחבלות ואיים עליה באמצעות רובה ציד. במקרה אחר תקף המבקש את אשתו, סטר לה, ופצע אותה באמצעות סכין בכף ידה. בגין עבירות אלו, הטיל בית-משפט השלום על המבקש עונש מאסר בפועל בן שמונה חודשים ו-12 חודשי מאסר על-תנאי.

המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי הן על ההרשעה והן על העונש. ואולם, בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור על שני פניו, בקובעו, כי הכרעת הדין מבוססת על חומר הראיות, ועל-כן אין מקום להתערב בה; וכי העונש שהוטל על המבקש על-ידי בית-משפט השלום איננו חמור יתר על המידה, נוכח מעשיו החמורים.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה חזר המבקש על טענותיו כנגד הרשעתו וכנגד העונש שהוטל עליו. בבקשתו, תקף המבקש את ממצאיו של בית-משפט השלום, וטען כי עדותה של המתלוננת רצופה בסתירות ואיננה מהימנה. לעניין העונש, טען המבקש, כי התגרש מאשתו, ועל-כן אין עוד חשש שישוב ויתקוף אותה; וכי מאז הארועים נשואי כתב האישום ועד היום, לא הסתבך המבקש בפעילות עבריינית כלשהי.

יש לדחות את טענות המבקש, שכן, הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש, והמצדיקה דיון בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגוף העניין טענות המבקש אינן יכולות להתקבל. בית-משפט זה, בשבתו כערכאת ערעור, איננו נוהג להתערב בממצאי עובדה ובממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. לא מצאתי כי טענות המבקש מצדיקות סטייה מכלל זה. כן, העונש שהוטל על המבקש איננו סוטה ממידת הענישה הסבירה נוכח המעשים החמורים שביצע.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.